בליל שבת בשעה שתיים לפנות בוקר צפיתי בסרט בטלוויזיה, כשהטלפון צלצל. בשנייה הראשונה נחרדתי, כי הרי זו לא שעה מקובלת לשיחת טלפון. אך מיד נזכרתי וחטפתי את הטלפון בלב נרגש. כך עשה גם בעלי מחדר השינה, שם כבר נם את שנתו . שמענו את קולו של בננו שהכריז בחגיגיות:
"אמא, אבא, נכדכם נולד לפני זמן קצר. לאמא ולתינוק שלום. הוא שוקל 3 קילו 700 "
נכדנו נולד ביום העצמאות ה-60 למדינה!
(לטובת מי שבמקרה לא יודע, אז היום ה' באייר; השנה הקדימו את החגיגות ליום חמישי בגלל השבת.)
ב-1977 , כלומר לפני 31 , גם אז, כמו השנה יצא יום העצמאות בשבת, וגם אז הקדימו את החגיגות ליום חמישי מאותה סיבה. איך אני זוכרת זאת ומדוע?
כל התשובות בקטע שכתבתי לפני כחצי שנה ואני מכניסה אותו שוב לרגל המאורע.
ומי שכבר קרא, שתי ברירות בידיו
לקרוא אותו שוב, או לפסוח עליו
מועדים ושמחות אחרות
אמי הצליחה בגדול בעניין הזה:שנינו, אחי ואני, נולדנו בתאריכים היסטוריים.
אחי נולד ב-כט' בנובמבר 1947 בגולה הדוויה, ואבי נהג בהקשר הזה לספר לכל המעוניין לשמוע, את הסיפור הבא: "כשאשתי כרעה ללדת, ביליתי את היום בבית החולים בהמתנה, נרגש כמו כל בעל במצב הזה, ולא כל כך נתתי את דעתי לעניינים אחרים שהתרחשו מסביבי ובעולם בכלל, מלבד על העניין הפרטי שלי. אחרי יום שלם בבית החולים והולדת הבן בשעה טובה, חזרתי לביתי מאושר ועייף, אך כוון שהייתי נרגש מכדי שאוכל לנוח, הלכתי לחברי הטוב לבשר לו על לידת בני. הוא ברך אותי בהתלהבות גדולה ואמר: "הלל, זהו יום גדול עבורך ויום גדול עבור כל עם ישראל!". אבי סיפר שנבוך במקצת: "תודה", ענה לחברו,"אך הנך חושב שזה קצת מוקדם להתנבא? הקטן הזה רק היום נולד! " ואז החבר בישר לו בהתרגשות : "מה, לא שמעת? תהיה לנו מדינה, היום הצביעו באו"ם על הקמת בית לאומי ליהודים!"
זהו הסיפור של תאריך הלידה של אחי; אמנם הוא לא נמנה עם אחד מגדולי האומה, אבל לפחות הפך בארץ לקצין שריון שנלחם במלחמות ישראל, איש ישר ומוכשר ביותר.
במה שנוגע לי - אני חוששת שקצת אכזבתי בלשון המעטה,כי הרי ההתחלה הייתה מבטיחה ביותר : נולדתי ב-14 ביולי, יום נפילת הבסטיליה (איזה שנה – לא אגלה), ביום שמסמל את המהפכה הצרפתית, יום חג גדול בצרפת, ואם אבחר לראות זאת כך – אז כל צרפת חוגגת בגדול מדי שנה את יום הולדתי. אך לצערי לא עמדתי בציפיות - אם בכלל היו כאלה למישהו - ולא הפכתי לאיזו לוחמת חופש מהוללת ואפילו לא לסתם פוליטיקאית עם מודעות חברתית כזו או אחרת. מה לעשות, אני עוד אישה שחיה את חייה הפרטיים הקטנים. אך אמביציה בכל זאת הייתה לי, לפחות להמשיך במסורת שהנחילה אמי, כך שכשהייתי בהריון עם ילדי, כיוונתי גם אני לגדולות.
אך ראשית, לפני פרשת הילדים, כמובן שלא התחתנתי עם סתם אחד שנולד ביום של חול. שלא במתכוון, ידעתי כיצד לבחור: בעלי נולד בלילה שבין 24 ל-25 לדצמבר, בדיוק באותו לילה כאשר, לפני כ -2000 שנה לפניו (קצת פחות) נולד בבית לחם איזה ילד מפורסם ביותר, שגרם לנו הרבה צרות במהלך ההיסטוריה, אך זו כבר פרשה אחרת. ועכשיו לעניין ילדיי:
עם הבכור "פספסתי", הוא נולד בסתם יום של חול למרות שבחודש בו נולד היו תאריכים מעניינים למדי. (הוא בחור מוצלח ונהדר, שלא יהיה כאן שום ספק!)
בהריון השני שלי השתדלתי יותר, ניסיתי לעשות מקצה שיפורים וגם הצלחתי: בתי נולדה ב-31 לדצמבר, בסילבסטר. אמנם נכון, חג שלהם, לא שלנו, אך בכל זאת: זהו היום שבו הוכנס ישו בבריתו של אברהם אבינו, והרי בסופו של דבר הוא היה ילד יהודי שנולד בארץ ישראל, ואם הגוים בחרו לחגוג בגדול את חגיגת ברית המילה שלו, מי אנחנו שנלין ? ואם יש לבתי בעיה עם תאריך לידתה, זה מסיבה אחרת לגמרי: יום אחד מאוחר יותר – היא טוענת - והיו חושבים אותה צעירה בשנה, כי הרי שנת הלידה קובעת, את היום לא זוכרים.
אז כפי שיכולתם להיווכח, כיסינו את ישו מכל הצדדים – בעלי נולד באותו יום כמוהו ובתי נולדה ביום שעשו לו את ברית המילה.
כשהגיע תורו של בני הצעיר להיוולד, הסיפור נעשה מורכב ומעניין עוד יותר: הוא נולד בשבת, 23 לאפריל, וביום חמישי לפני לידתו חגגנו את יום העצמאות למדינת ישראל, כך שהלכתי ללידה בהרגשה שפספסתי תאריך היסטורי כוון שלא הייתי זריזה די הצורך. הגעתי לחדר לידה בשבת בבוקר, אחרי הגיעו עוד ועוד יולדות וכולן ילדו לפני ורק אני התעכבתי, חרף העובדה שהייתה זו לידתי השלישית. לבסוף ילדתי את בני בסביבות השעה 6.45 בערב.
למחרת, אחרי שנת התאוששות ארוכה, כשהתחלתי לשוחח עם היולדות האחרות ששכבו לצידי, שמעתי את אחת הנשים אומרת: "אתן יודעות שילדנו ביום העצמאות? אתמול היה ה'באייר". מסתבר שהקדימו באותה שנה לחגוג את יום העצמאות ליום חמישי, כוון שה' באייר נפל בשבת, אך אני לא ידעתי זאת. כמובן שמחתי מאוד, הנה הצלחתי למרות הכל ללדת ביום העצמאות.
כעבור שלושה ימים, כשהלכתי לשחרר את עצמי ואת הבן מבית החולים, נחת עלי מפח הנפש: על טופס השחרור התנוסס תאריך הלידה - ו' באייר. מחיתי בפני הפקיד שנתן לי את הטופס "זו טעות, אני ילדתי ב-ה' באייר". אבל לא, מסתבר שפספסתי בחמש דקות את יום העצמאות; כשיצא בני סוף סוף לאוויר העולם, היה כבר ו' באייר. האשמה כולה הייתה של הרופאה שלא באה לתת לי זריקת זירוז כפי שהבטיחה לי האחות כבר לפני שעות, הייתה עסוקה בלידה אחרת שהסתבכה ונתנה לי להתענות עוד ועוד- וכך החמצתי את יום העצמאות. אך לא וויתרתי בקלות, עמדתי עם הפקיד על המקח: "בחייך, בשביל 5 דקות לקלקל לבני את תאריך הלידה היפה שתכננתי לו! תרשום בבקשה ה' באייר".
אך זה לא עזר לי: "גברת, מה את חושבת, זה שוק הכרמל שאת מתמקחת איתי?" שאל בבוטות. מה אגיד לכם, בירוקרטיה בכל מקום!
אז זהו- אמנם בני חוגג את יום הולדתו ביום העצמאות, אך אני יודעת את האמת.
כעת, שאני סבתא, למרות שלא אמרתי דבר לילדי כדי לא להלחיץ אותם, יש לי בכל זאת ציפיות, ובינתיים זה די הצליח: נכדי הבכור נולד בחנוכה, כה' בכסלו, ה-12 לדצמבר (12.12), נכדי השני נולד אמנם ביום רגיל, אך בכל זאת- השמיני לאוגוסט (8.8). נכדתי פספסה, מה לעשות.
לפני שבוע התבשרתי שכלתי שוב בהריון ושצריכה ללדת בחודש מאי; אני כמובן רצתי לבדוק בלוח השנה. מה שמחתי לגלות שהשנה יום העצמאות נופל במאי! הנה עוד הזדמנות לעשות תיקון בדור השני! ואם לא יום העצמאות- אז לפחות בלג' בעומר, שנופל גם הוא לקראת סוף מאי. רק לא בימי הזיכרון, אנא!
ועכשיו ברצינות – רק שיהיה בשעה טובה ומוצלחת !
ולסיכום : הצלחה! נכדי נולד ביום העצמאות ה-60 למדינה!
