דּוֹדִי יָרַד לְגַנִּי

דּוֹדִי יָרַד לְגַנִּי / יהושע רוזנברג

זֶרַע אֱמֶת בַּעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם זָרַעְתִּי

אֶל שָׂדֶה טּוֹב אֶל מַיִם רַבִּים  

לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי

וַיַךְ שָׁרָשָׁיו וַיִּגְדַּל

מִכֹּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה גָּבְהָה קֹמָתוֹ

וַיָּצֵץ צִיץ וַיֹּצֵא פֶרַח

וַיְהִי פֶּרַח שׁוֹשָׁן.

לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ, דּוֹדִי, לְגַנִּי

לִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים לַאֲגַרְטַל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ

לֹא חַסְתָּ עַל פִּרְחִי, חַיָּלִי,

נִגְזַר יַלְדִּי מֵאֶרֶץ חַיִּים

וְשָׂדִי נוֹתַר  רֵיקָם?

שְׁנוֹת חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ

יָמִים נָתַתָּה לּוֹ

לֹא שָׁלַחְתָּ אֶת מַלְאָכֶיךָ

לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת

לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים.

נִקְטַף בְּאִבּוֹ הַיּוֹרֵשׁ

לֹא יִהְיֶה לִי לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ

וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתִי

כָּבְתָה גַּחַלְתִּי אֲשֶׁר נִשְׁאָרָה

לָשִׂים לַמִּשְׁפָּחָה שֵׁם

וּשְׁאֵרִית עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.