אביגדור

הוא יצא מחדר השינה והלך לכיוון המטבח. מרצפות קטנות וחומות ליוו את נעלי הבית השחורות שכיסו את כפות רגליו, האחת נפוחה. יש בעיות בזרימת הדם, אמר לו הרופא והוא אמר נו שוין, ככה זה כשמזדקנים , לקח את טופס הבדיקות , קיפל אותו לחצי, ולרבע, ועוד פעם אחת כדי שיוכל להכניס לארנק הכחול, הודה לרופא ויצא. 

בקומקום החשמלי המים רתחו. פעם היה מחכה שהקומקום ישרוק. הציפיה לשריקה היתה נעימה יותר מכוס התה אשר מזג לעצמו באיטיות, נותן לשקית התה לשקוע תחת המים הרותחים ואט אט להתאושש ולצוף, לוגם בקול רם ונאנח.

בימינו הציפיות הן בודדות, ואם מצאת אחת, התענג עליה .

אביגדור מזג לו כוס תה וחשב מה יעשה היום. בקורס הכנה לפרישה אשר השתתף בו דיברו על תחביבים. זה הזמן שלכם לעשות את כל מה שעוד לא הספקתם אמרה למשתתפים המדריכה הצעירה, בקושי בת ארבעים , וחוץ מלבלות יותר עם המשפחה כדאי שתמצאו לכם עיסוקים נוספים  כבר מעכשיו. על מה אתם חושבים?

הרבה רעיונות היו לחבריו לקורס. ציור,  כתיבת ספר, שחיה, ריקודי עם, אבל את אביגדור שום דבר מאלה לא עניין. ללכת לים לפעמים, לקפוץ לבקר את הנכדים, אולי לאסוף  אחד מהם מהגן פעמיים בשבוע, ובעיקר לישון עד מאוחר בבוקר. זה טוב אבל לא מספיק אמרה המדריכה, צריך עניין, מה דעתך על ברידג'?

אביגדור הניח את כוס התה השקופה על השיש. כתמים חומים נתלו בה  והם נראו לו כעננים מבשרי רעות, פירורי לימון שחו בשלולית שנותרה ואביגדור  חשב לעצמו שאת העתיד לא חייבים לקרוא דווקא  בקפה.

בדרך לשירותים פתח את כפתור מכנסיו ואת הרוכסן. מכנסיו החומות החלו משתלשלות מישבנו וחשפו תחתונים ששינו את צבעם  בכביסה מלבן צחור לאפור מלוכלך, וכעת, משישב בשירותים לעשות את צרכיו התגלה גם עורו האדמדם, הרפוי, המנוקד בפצעונים קטנטנים ובשיער דליל. 

כאשר צילה אשתו תחזור מעבודתה היא תציע לו לאכול ותאמר שהוא לא נראה טוב.

נורא רזית בזמן האחרון, למה אתה לא אוכל משהו במשך היום, אני דואגת לך, אולי מחר תלך לים ותרגיש טוב יותר? אתה יודע, האויר של הים טוב לתיאבון, והשמש תעשה לך מצברוח, בבקשה תעשה עם עצמך משהו אביגדור, ככה לא טוב.

אביגדור הוריד את המים בשירותים והרים את מכנסיו בעוד ברכיו כפופות, הידק את החגורה , רחץ את ידיו במים חמים ובסבון וניגב בשיער שנותר בצדעיו, הביט במראה ואמר לעצמו, איי אביגדור, לא טוב, לא טוב לך, אוי גאט.  

מחשבה רצה בראשו. כה מהירה היתה עד כי התקשה להבינה. המשרד, העבודה, לחזור... לא ברור היה  מה נאמר לו בתוך עצמו, כאילו מישהו אחר לוחש  את המילים ונעלם, ועם זאת היתה לו הרגשה שקצה של חוט מתנדנד בתוכו, ושאם רק יתפוס אותו תמצא לו הדרך הנכונה עבורו. חוט תכלת, כמו בטלית, זך וטהור ואם כך מוכרח הוא להיות אמיתי.

החוט חמק מבין ידיו והקולות התעמעמו, ורק הד מוזר נשמע, המשרד,רד, רד...

אביגדור התיז על פניו מים קרים וניער את ידיו. כשצילה תחזור הביתה היא תגיד  שאם הוא מנער את המים על הרצפה ואחר כך דורך על הטיפות, נשאר לכלוך.

בפינת האוכל מצא את העיתון של אתמול. הוא דפדף בו  וחשב על הימים הלא רחוקים  בהם היה מחפש אנקדוטות משעשעות בעיתונים כדי לספרם למחרת לאנשים שבמשרד, כדי שהדי צחוק יעטפו אותו בכל מקום אליו יפנה,  כדי שההרגשה שהוא אהוב ורצוי ותורם לאוירה החיובית במשרד תרחיק ממנו כל זכרון רע או מחשבה לא נעימה  שמנסים ללא הרף לחדור לתוכו, והוא הודף אותם ללא חן וללא הדר.

אביגדור הרגיש את זרימת הדם מתחזקת בגופו , הזדקף, נזכר בבדיחה טובה וצחק לעצמו בקול רם והחליט: מחר אקום מוקדם ואלך לים.