הם נוצרו יש מאין, הם לא ידעו איך ומאיפה הגיעו, לא ידעו היכן הם נמצאים או למה הם נמצאים במקום שהם נמצאים. הם פשוט היו במקום הזה כך לפתע. מה היה המקום ? גם את זה הם לא ידעו.
הביטו סביב, ראו קודם כל האחד את השני, כיוון שלא היו להם זיכרונות לא יכלו לערוך השוואות בין מה שהיה קודם למה שקיים עכשיו. וכיוון שהייתה מידה של אינטלגנציה במוחם הרי יכלו לבחון את עצמם ואת סביבתם. ראו כי יש להם איברים שונים, מורכבים. לגוש הגדול שראו למעלה קראו ראש. לגלילים הארוכים שהיו למטה החליטו וקראו רגלים, הללו החזיקו גוש בשר גדול יותר שקראו לו גוף , וזה הוציא מתוכו שני גלילים קצרים יותר שהתנופפו לכל עבר אך לא היו חסרי תועלת, אלו יכלו לאחוז האחד בשני וגם בדברים אחרים, להם קראו ידיים –מנופים רבי עוצמה. לא ידעו עדיין למה ישרתו אותם בעתיד כמו שלא ידעו גם לגבי יתר האברים. הם פשוט ישבו על האדמה הרכה הגמישה והביטו זה בזה. מיששו באצבעותיהם רגבים חומים, רגבים כהים ופוררו אותם, מביטים איך פירורי עפר ,אדמה וחתיכות אבן נושרים להם למטה וחוזרים למקומם.האוויר מעליהם רטט , רוח חרישית נשבה קלילות ופרעה שערם שאך צימח. עדיין לא זזו ממקומם.רבצו על הריצפה הרטובה, הביטו זה בזה, ראו את עצמם זה בעיניו של זה. ולפתע כמו לפי אות, הושיטו ידיים ונגעו זה בזה, נגעו זה בזה הבדלים ביניהם, לא הם שולטים במעשיהם למרות שהם המבצעים. הכל נשלט, בובות המבצעות כולם תפקיד אחד ברגע מסוים , באותו מחזה, כאילו מחשבה אחת מקיפה שלטה על כולם.
הארץ שקטה ממעשיה, רוח על הארץ ותהום רחוק מראות.
הוא לא פקח את עיניו, משום שלא היו לו עיניים , אך הוא ראה את הכל.
הוא לא נגע בכלום, משום שלא היו לו ידיים, אך עם זאת הוא נגע בכל.
הוא לא דרך על האדמה, משום שלא היו לו רגלים,אך הוא היה האדמה בעצמו.
הוא היה השמים, הוא היה הים, הוא היה ההרים והעמקים, הוא היה הכל ועם זאת היה לא כלום.
הייתה בו מודעות ,הייתה בו הכרה לקיומו וקיומם של אחרים , אך הוא עדיין לא הבחין בין "הוא" ל"הם". מה הוא ומה הם . הבחין כי הוא נמצא בו בעת גם בהם וגם מחוץ להם.את זה הוא הבין. עדיין לא ידע מה תפקידו, אך משהחל לחשוב ולרצות, גילה כי הם מבצעים את מחשבותיו, כמו מריונטות- הוא עדיין לא הכיר ויצר מריונטות אך המילה חלפה בתודעתו.
ראה כי יש שתי צורות כלליות . רצה ויבושו, חיפשו כסות לגופם, עלים, ידיים, כדי שלא יראו, כדי לא להתבייש.
צחק ללא פה, צחק ללא לב, רעדה הארץ מצחוקו. גם שם אני קיים חשב ללא ראש.
הסתקרן!
הפך אותם :" העיניים, הידיים , הרגלים, החושים של אלוהים".
(זהו סוף אחד לסיפור, אך יש גם סוף אחר , בחרו כרצונכם. )
העביר הכרתו בכל תחום שלטונו. כדור הארץ וחללו. גילה אדמה וים. גילה צמחים, גילה בעלי חיים אחרים.
גילה גרוטאות, חורבות, כן הוא גילה שרידים . נדהם חזר וסקר את ממצאיו ללא הבנה. מחשבתו הצליחה להבין מהם ההולכים, מהם הצומחים, מהי אדמה ומהו הים מהם הארץ והשמיים, אך לא הבין מהם אותם דוממים הרוסים שאינם נטמעים בסביבה.זרים להרמוניה ששררה בכל, מפרים אותה, צורמים להכרתו.
חשב רגע והחליט, רק בעזרת אותם הולכים על שניים יצליח להבין את החידה.
היות ולא יכל להמשיך לקרא להם הם, קרא לו אדם, קרא לה חווה. הכניס בהם סקרנות מתוגברת ושלח אותם לחקור בשמו את היקום.
הפך אותם :" העיניים, הידיים , הרגלים, החושים של אלוהים".
