פעם היה מלאך שנשלח לארץ כדי לבדוק טוב ורע.../א.ה.

פעם היה מלאך שנשלח לארץ כדי לבדוק טוב ורע.../א.ה.

היו היה מלאך שהתאהב באישה בעת מילוי משימתו על הארץ.

הוא ראה אותה לראשונה כאשר גנבה תפוח וכתב ביומנו ליש שמה- רעה.

אך משהו בעינייה צד את תשומת ליבו.

עקב אחריה עד לתוך ביתה.

וראה אותה פותחת מקרר בתוכו בקבוק מים וגבינה עבשה, מוזגת לעצמה כוס מים בידיים רועדות ואוכלת את התפוח.

מיד נצבט לבו של המלאך ומחק את המילה רעה.

המשיך המלאך לעקוב אחרי האישה כאשר יצאה מביתה ונכנסה לאוטובוס שהתמלא במהרה.

באה זקנה ורצתה לשבת במקומה הנוח של האישה. והיא לא נתנה... מיד כתב פעם נוספת המלאך את המילה: "רעה".

כשירדה האישה מן האוטובוס עצרה ליד מרפאה קטנה שם רופא בעל סבר פנים רציני הסביר לה שההריון מתקדם יפה.

"הייתי צריך לדעת במבט אחד שזו הסיבה, איך שכחתי שכך בני האנוש נוצרים?" חשב המלאך.

מיד הבין למה לא יכלה לקום באוטובוס ומחק את המילה רעה פעם נוספת.

כך עבר לו חודש שלם. כתב ומחק וכתב ומחק...

הוא גילה שאין לה בעל ומשפחה, חברים מעט. גם כסף אין לה אבל הרבה כבוד יש...

אז יצא המלאך במסע חיפושים בשביל תואר לאותה האישה כי רעה כבר הבין שלא מתאים...

הוא חשב שצריך לחפש רחוק ממנה. הייתה לו בלתי נסבלת המחשבה על המרחק, וכל שניה בלי לראות אותה ולגלות עליה משהו חדש הייתה נוראה.

הוא לא שכח את משימתו כמובן אבל זמנו היה בלתי מוגבל והוא רצה קודם כל להגיע למסקנה לגביה.

חיפש שנה ולא מצא.

לבסוף אזל כוח רצונו וחזר אל האישה, רק כדי לראות את פניה ולהמשיך לחפש.

כשראה אותה היה תינוק בידייה והיא שרה לו שיר.

דמעה לא קיימת ירדה למלאך:

לו אף פעם לא שרו שירים.

וגם הוא לא יכול לשיר שירים.

וגם לא ללדת תינוקות.

וגם לא לאכול תפוחים.

או לשבת באוטובוס או להיות חולה...

הוא בכלל בלתי נראה חשב בעצב...

ואז הכתה בו התשובה התואר שחיפש כל כך לאישה... היא הייתה אנושית!!!

פשוט כל כך... וכל תואר "רע" שנתן לה הוא לא באמת רוע.

רק הצורך לשרוד או לדבוק באמונה (כי לבני אנוש יש הרבה אמונות).

אז גילה המלאך שהוא בעצם מאוהב באנושות ושכל האנשים הם בערך כמו האישה לא טובים ולא רעים...וכאן משימתי הושלמה.