כִּי בָּא מוֹעֵד

שִׁבּוֹלַי אַהֲבָה כְּבֵדוֹת

הִבְשִׁילוּ בַּשָּׂדוֹת.

כְּבָר נִקְצְרוּ בַּחֶרְמֵשׁ

וְלֶחֶם נֶאֱפָה בָּאֵשׁ.

בַּזֶּה הַלֶּחֶם מְעֹרָבוֹת

נְשִׁיקוֹת חֶדְוָה וּדְמָעוֹת,

הֻזְלְפוּ בּוֹ גַּם שֶׁמֶן גַּם יַיִן

אֲבָל כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה יֵשׁ מֵאַיִן.

עַל הַמַּגָּשׁ מוּנָח הַכֵן

כְּמוֹ חַלָּה שֶׁל שַׁבָּת, מִתְחַנְחֵן

אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא טָעַם עֲדַיִן

אָנָּא אֵלִי, שְׁעֵה לְמִנְחַת קַיִן...

כִּי לֹא תַּמּוּ חֲסָדֶיךָ

וּבִימִינְךָ תְּקָרֵב אֵלֶיךָ

גַּם אֶת הַנִּדָּח וְהָאוֹבֵד

שֶׁבְּאַהֲבָתוֹ מוֹעֵד.

- אֲשֶׁר אַף כִּי מוּדָע

שֶׁמּוּעָד    לְפֻרְעָנוּת  

וּמֻזְהָר:  עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד

הֲרֵי הוּא מִתְפַּלֵּל:

חַנְּנוּ מַעֲדַנּוֹת

כִּי בָּא  מוֹעֵד

בְּאַהֲבָה לְךָ עוֹמֵד

לְעוֹלָם וָעֶד