ריבקי ניצבה מול דלתו. אצבעותיה ליטפו ברוך את שמו הטבוע על השלט:
'גבי אסייג'
שפתיה מילמלו את שמו. אחר-כך אזרה לה אומץ ולחצה על כפתור הפעמון. פעם אחת.
פעמיים.
ועוד.
'אולי הוא לא בבית?' חשבה לעצמה ואמרה לסגת משם.
כאשר דרכה כף רגלה על גרם המדרגות, נפתחה הדלת.
"ריבקי, בואי".
היא פסעה אל ידו המושטת לעברה ואמרה:
"אני מצטערת. היה לי סידור בעיר. הייתי במכבסה. בעוד שעה וחצי..."
גבי אטם פיה בנשיקה.
"ריבקי, אני אוהב אותך!"
"לא, אל תאמר זאת!"
"מדוע לא? מדוע להסתיר את מה שאני חש כלפייך?"
הוא כרך זרועותיו סביב גופה אשר שאג למגעו והפליא בה את כל כוח אהבתו אליה ברטט נשיקתו.
"לא, גבי. בוא נשב ונשוחח. באתי רק לשתות קפה. וגם לקחת... לקחת את המפתח שהבטחת".
גבי הביט בה כשבעיניו סימני תמיהה.
"מה קרה לך?" שאלה ריבקי.
היא קלטה את חששו שמא אין היא רוצה בו עוד.
"אל תדאג, אחרי שנתתי לך את כל נשיותי ולאחר שטעמתי מגבריותך, לא אעזוב אותך בקלות".
"אני רוצה שתעברי לגור איתי".
"גבי, אני אשה נשואה. גורלי נחרץ. אבל למה שנקלקל את מה שהיה היום, ומה שיכול להיות יפה בעתיד? בוא ניפגש עוד כמה פעמים והזמן יכתיב לנו את הגורל".
גבי שתק. הצית סיגריה ובהה בעשן המחפש מפלט בחלל.
"אני מסכים. את יותר הגיונית ממני, אך זה לא מונע ממני לומר לך בכל הזדמנות שאני אוהב אותך".
"גבי, גבי שלי. הגבר החילוני שלי מן החלומות, אנא, חבק אותי!"
גבי לא היסס.
לקראת השעה שבע ריבקי הודיעה שעליה ללכת. הוא הושיט לה מפתח לדירתו וביקש שתעמוד בהבטחתה לבוא אליו. כאשר התעקש לצאת איתה, היא סרבה.
"בעלי..."
"אל תגידי בעלי!"
"טוב, בסדר... אבריימל הוא ממשפחה ידועה בעיר. הרבה חנויות שייכות למשפחתו.
אינני רוצה שיראו אותנו יחד ברחוב. אנא, תתאפק!"
"בסדר, ריבקי, אך זיכרי שאני אוהב אותך".
היא נשקה לו ומיהרה למכבסה.
בשובה הביתה הבחינה בה שור'ה.
"שלום, ריבקי, היית אצל חמותך?"
"לא, שור'ה, היו לי סידורים, אלך אליה מחר".
"אבריימל בבית?" שאלה שור'ה.
"לא. הוא חוזר בערך בעשר בלילה, בואי אלי, נשתה קפה", הציעה לה.
"אני אצל ריבקי", זרקה שור'ה אל בעלה וסגרה הדלת.
היא הגישה קפה ועוגיות. הן התרווחו בסלון הקודר. ריבקי האירה אותו במלוא עוצמת האור.
"נו, מה עם שלוימ'ה? איך הוא מרגיש?"
"עלה לו קצת החום, אך אני מקווה שהכל יהיה בסדר. מה איתך? מה עם אבריימל?
התחלת לספר לי הבוקר", שאלה שור'ה והמתינה לתשובה.
ריבקי סידרה פיאתה על ראשה, מתחה שמלתה, היא הביטה בשור'ה וחייכה.
"אבריימל, אבריימל... אבריימל... טוב... אין הרבה מה לספר. אבריימל לא נגע בגופי אף פעם. וכשאני מנסה לדבר איתו על זה, הוא מתחיל למלמל פסוקים ונעלם אל תוך תורתו".
שור'ה פערה עיניים תמהות.
"ומה עם משפחתו? אמו יודעת...?"
"לא! מה פתאום?"
"למה? את לא יכולה לספר לה? אין ביניכן מספיק קירבה?" התעקשה שור'ה.
ריבקי נאנחה ואמרה:
"על קירבה את שואלת... הרי היא רק מהללת את אבריימל, הצדיק. את הבן, שיהיה גדול בתורה, ואני חשה שאסור לי לשבור לה הטוהר שעטפה בו את בנה. אני שותקת". "עד מתי, עד מתי, ריבקי? את, את צריכה ילדים! השנים עוברות מבלי שהאדם יחוש בהיעלמן ואז אפילו לקנות כרטיס לרכבת לא מספיקים!"
ריבקי קמה ממושבה וניגשה להעמיד קומקום לסבב נוסף. היא ניערה פרור עוגיה מעל חזה, התיישבה וחייכה:
"אני לא מוטרדת. בואי נשנה נושא, אך אנא, אל תספרי לאף אחד", התחננה ריבקי.
"לא אספר, אך יש לי רעיון. מעוניינת לשמוע?"
"איזה רעיון? מה עולה בראשך? ספרי".
היא קמה ממקומה. פסעה הלוך ושוב סביב ריבקי.
ריבקי הניעה ראשה בסיבובים סביב תנועותיה של שור'ה.
היתה כסחרחרת.
"נו, עימדי כבר במקום אחד, הראש מסתובב לי!"
שור'ה צחקה.
"תשמעי לי, תפתי אותו!"
"למה את מתכוונת? איך עלי לפתות אותו? הרי הוא משתרע במיטה כמו בול עץ ואינו חש בקיומי!"
"שימי לו בקפה משקה חריף ותפתי אותו. את חייבת! את חייבת את זה לעצמך! אני לא מבינה..."
"מה את לא מבינה?" שאלה ריבקי.
"אני לא מבינה איך את מתאפקת? ובמשפחה שלו לא שואלים מה עם ילדים?"
"ועוד איך שואלים, אך כולם מאשימים אותי. הם אומרים שמשהו אצלי לא בסדר. אבל אני אחשוב על הרעיון שלך. אולי אבצע אותו".
"אני מחזיקה לך אצבעות, ריבקי. זה ממש אסון!"
"די. בואי נשנה נושא", ביקשה ריבקי.
"כבר מאוחר לי. אלך הביתה. האמיני לי, ריבקי, אני לא הייתי מחזיקה מעמד. ואני לא יודעת איך ציחקי מחזיק מעמד בזמן הנידה. ריבקי, את מפסידה! להתראות, חמודה שלי, תרגישי טוב".
"אני לא חולה, שור'ה. אבריימל חולה. לילה טוב גם לך. תבדקי מה עם שלוימ'ה". שור'ה הינהנה בראשה ויצאה.
ריבקי התפנתה אל גבי. היא אחזה בגופה בכל מקום שהוא אחז בה. היא אחזה בדמיונה בשרירי זרועותיו. לפתע נתקלה עינה בתריס המוגף, ומיהרה לפתוח אותו ולא כדי שאבריימל לא יחוש שנעדרה מן הבית, שממילא לא יכול היה להבחין בתריס המוגף, אלא מפני שרצתה להאיר תחושותיה.
הערב עמד באויר. השמים היו מוצפים בכוכבים והירח חייך, כמו ביקש להיענות לבקשתה ולהאיר את חושותיה. היא נשמה מתיקות מריח הערב והביטה לחצר. צחוק תקף אותה. היא נזכרה בפיסות הרטובות אותן אספה אחת לאחת ואיך זעמה כלפי רוחה-ל'ה השכנה, אשר תלתה בגדים רטובים בדיוק לאחר שהיא זרקה את כרטיס הביקור הקרוע מבעד לחלונה של שור'ה.
צחוקה גבר כשנזכרה איך הרכיבה את גבי מפיסות נייר. משב של רוח קליל התנהל בעונג על כתפיה. היא התפנתה להזיות עד שובו של אבריימל. היא נזכרה ברעיון הפיתוי.
לפתות אותו, חייכה לעצמה. הרי עם משקה חריף הוא... הוא, יירדם כשראשו בתוך צלחת האוכל.
דמותו עלתה לנגד עיניה. סמוק לחיים ניצחי. בעל קומה שפופה.
לא אנסה לעשות זאת. אינני מוכנה למחוק טביעות מגעיו של גבי מגופי. גם אם לא היה לי את גבי, לא הייתי מפתה אותו!
אבריימל, בשתיקה מתמדת, נטל ידיו והתיישב שקט בפינת האוכל. ריבקי הגישה לו ארוחה. בעצם, את כל מה שנשאר מאתמול, כי ברוב סיפוקה לא נתפנתה לבישול. היו עוד מקרים בהם ריבקי הגישה לו אוכל שלא הוכן באותו היום ואבריימל קיבל הכל ושתק כפי שהיא שתקה כמעט שנתיים על שהוא אינו מנסה לדעת אותה. גם בזמן הארוחה הוא שתק. והיא שתקה.
אבריימל, אשר משקפיו כמעט ונרדמו על השולחן, נענה לקריאותיה לקום ולהתארגן לשינה. הוא מילמל לאל על המזון, לבש חליפת שינה והתכרבל בעולמו.
'לו ידעה אמך איזה תכשיט היא גידלה...' ליחששה אחריו מבלי שישמע.
אחר-כך פינתה את כלי האוכל מן השולחן. גבי זרם בכל אונו מהברז הישר אל כפות ידיה. והכלים הודחו. ריבקי שבה אל החלון לעוד מבט אל הירח אשר האיר חייה האפלים במחיצתו של אבריימל. שעה ארוכה צפתה היא מבעד לחלון. אורות המכונית, אשר חנתה ברחוב סינוורו אותה.
'מי זה ספון במכונית בשעה זו של הלילה?' הרהרה לעצמה. היא המשיכה לעמוד ולהביט. היד, אשר נופפה לה מתוך המכונית היתה ידו של גבי.
'הוא השתגע! הוא יסגיר אותי ואות קלון יוצמד לחיי!'
היא רצה לחדר השינה. אבריימל עוד מוטל היה שם באותה תנוחה של התכרבלות. היא שבה אל החלון. נטלה מגבת וזרקה אותה. שוב הציצה באבריימל. הוא לא זז. היא ירדה לראות את גבי באמתלת המגבת. הוא כבר עמד בפתח חדר המדרגות כשהמגבת בידו.
"מה אתה עושה כאן?" שאלה בבהלה.
"אני אוהב אותך! לא יכול בלעדייך!"
"גבי, תירגע. אתה עלול להרוס הכל!"
"אני יודע, זו טיפשות אפילו לבוא לשכונה בשעה כזאת, אך אינני יכול!"
"גבי, תלך. מחר אבוא אליך. בעלי..."
"אל תגידי בעלי, ביקשתי!"
"בסדר, הירגע, הוא בבית. תלך מיד!"
"ריבקי, אני הולך. אבל מחר בבוקר אחכה לך בדירה. לקחתי יום חופש."
"בסדר, בסדר. אני מבטיחה", אמרה וטיפסה במהירות.
גבי, שעלה בעקבותיה הצליח לאחוז בשמלתה.
"מה אתה רוצה?" לחשה ריבקי בכעס.
"נשיקה קטנה. אחת. שאוכל לישון רגוע".
ריבקי נמסה למשאלתו. היא נשקה לו בלהט עצום, נפרדה ממנו ועלתה לביתה.
מאחורי הדלת, אחרי שבדקה דרך חור העינית שגבי, בשגעונותיו, לא עומד שם, ואחרי שבדקה כמה פעמים אם הדלת נעולה, נשמה לרווחה. היא רצה לחלון. גבי עמד ליד מכוניתו. ריבקי כיבתה האור ונעמדה כשפניה לכיוון אורות המכונית. הוא הבהב לה לפרידה ונסע משם. היא התיישבה על כיסא בפינת האוכל. אחזה בכרסה, כדי להרגיעה מן הפחד אשר תקף אותה.
'גבי.. גבי...' הירהרה בקול חרישי. 'מה לעשות? גם אני מתחילה להתאהב בו. מה יהיה? חשבתי שרק ניפגש לצורך ההנאות, שמונע ממני אבריימל, אך אני מתגעגעת אליו. אל ידיו. לגופו. הו, אלוקים, שמור אותי בדרכי!' ביקשה בטרם עלתה למיטתה.
אל הבוקר התעוררה ריבקי עוד לפני השעון המעורר. היא צבטה בבשר ידיה וכרסה כדי לוודא שהיא עדיין חיה אחרי העינוגים של יום אתמול. שפתיה מילמלו את תפילת השחר. היא ניגשה למטבח להכין קפה לאבריימל. הוא לגם מן הקפה, התעטף בציציותיו וכמעט ששכח משקפיו טרם יצא אל ה'ישיבה'.
"אבריימל, המשקפיים שלך!" צעקה אליו.
הוא שב אל חדר השינה וניסה להיזכר היכן הניח אותם. ריבקי מצאה אותם בשידה, מעל סיפרי התורה. הוא נטלם בחופזה והסתלק. כאשר שבה ריבקי למיטה, החלה לשרטט קווים לדמותם של שני הגברים שבחייה.
אבריימל מה'ישיבה' מול גבי שלה מהרהיטים.
אבריימל המתכרבל מול גבי המתערטל.
אבריימל השותק אל מול גבי המחבק.
אבריימל הטובע - גבי הנוגע.
אבריימל המפהק - גבי המנשק.
היא עצמה עיניה במחשבה על גבי המנשק ודמות הגבר החילוני לא שבה ללטפה בבוקר הזה.
בתשע בבוקר היא נכנסה למקלחת והתקשטה לקראת ביקורה אצל גבי. התה המהול בחלב זרם באחת אל גרונה. בקומה השניה היא פגשה בשור'ה.
"בוקר טוב, ריבקי, לאן זה כל-כך מוקדם?"
"לחמותי", גימגמה ריבקי ומיהרה לדרכה.
באוטובוס, בדקה ריבקי, באם המפתח לדירתו של גבי נמצא בארנקה. היא ידעה שהמפתח נמצא שם, אך החליטה להיות בטוחה. היא ירדה בתחנה הקרובה ביותר לביתו. הביטה לשמאלה. גם לימינה וגם לאחור. היא חששה שמא יזהה אותה מישהו ממשפחתו של אבריימל, שהרי חנויות רבות שייכות לה. מדי פעם נעצרה לסדר פיאתה. חשוב היה לה להראות לו את מיטבה. לפני הכניסה לבנין שוב הביטה לצדדים. וכשאף עין לא נראתה צופה בה, נכנסה מהר וטיפסה היא בצעדים כפולים במדרגות. המפתח נשלף מארנקה. ידה רעדה. המפתח סרב להיכנס למקומו בחור המנעול.
'נו, נו...' כעסה על המפתח וניסתה בשנית. ומשלא הצליחה, שלפה את המפתח באכזריות. לקחה נשימה ארוכה ותחבה אותו עמוק במקומו. כדי לסובבו לפתיחה, החליפה יד ולפתע, המפתח נענה לה והדלת נפתחה. מבפנים היתה ננעלת הדלת בטריקה. היא הניחה תיקה וקראה לגבי. בסלון הוא לא היה. גם לא במטבח. חדר השינה היה פתוח. ריבקי נכנסה לאיטה. המיטה היתה מסודרת ונראה היה שאיש לא ישן עליה זה מכבר. היא שבה למטבח. התיישבה על הכיסא וכמעט שפרצה בבכי.
'כל הדרך רעדתי מפחד והוא לא כאן!'
ריבקי חיפשה עט בתיקה. רצתה להשאיר לו פתק. את כעסה רצתה לכתוב לו. נברה ונברה ולא מצאה עט. קמה וחיפשה בארונות המטבח. במגירות.
'הו, הנה, במגירה של הסכום יש עט.'
ריבקי דחפה ידה וניסתה לשלוף אותו. לפתע צעקה עצורה נפלטה מגרונה. היא נפצעה באצבעה מלהב הסכין. פתחה את הברז והניחה למים לשטוף הדם. מגבת לא נמצאה שם. היא חיפשה דרך לאמבטיה. גם שם לא מצאה מגבת. בינתיים הדם המשיך לזרום. היא הניחה אצבעה מתחת לזרם המים. מעבר לוילון, שפרש פרחיו על פני האמבטיה, שמעה היא שיכשוך של מים. ביד הבריאה הסיטה את הוילון.
'אמא-ל'ה!' צעקה היא.
גבי צחק. התפלש בקצף האמבט וצחק.
"הבהלת אותי!" צרחה ודמעות הציפו את עיניה.
"לא התכוונתי", אמר גבי ונעמד על רגליו ערום ורטוב.
"רציתי להפתיע אותך".
"ואם לא הייתי חותכת אצבע ולא נכנסת לאמבטיה..."
"אז לפני צאתך היית רואה על הדלת פתק, שעליו כתוב: "אני באמבטיה".
הוא חיבק אותה בלהט.
"לא, מה אתה עושה? אתה מרטיב אותי, השמלה שלי... די! תתנגב וצא החוצה!"
גבי התיישב באמבטיה והביט בה.
"מה, אתה לא מתכוון לצאת מהמים?"
"לא, אני לא מתכוון לצאת מכאן".
ריבקי הביטה בו משתוממת.
"אני מתכוון שאת תיכנסי לכאן".
השתוממותה גברה.
"שנינו...? יחד באמבטיה...?"
"כן, שנינו באמבטיה".
"אבל התקלחתי לפני שבאתי, אני נקייה, מדוע אתה פוגע בי?"
"תמימונת קטנה שלי, אני יודע שאת נקייה, אבל אפשר לאהוב גם באמבטיה", ציחקק הוא.
ריבקי פקחה זוג עיניים תמהות.
"בואי..."
היא קרבה אליו.
"תתפשטי ותיכנסי אלי לאמבטיה".
'בעצם...' חשבה ריבקי בקול, 'בעצם למה לא?'
היא הגיפה הוילון, כדי שהוא לא יראה אותה במערומיה. הוא צחק עד שסבלנותו פקעה ועל כן יצא מן האמבטיה ומשך אותה אליו בחיבוק גדול. שפתיה תרו אחר שפתיו הרטובות. בתוך הקצף השתכשך הוא וגופו בגופה. חום של תשוקה גאה בקירבה.
המשך מחר....
