זהו הפרק השני מתוך הספר שלא הסכימו לפרסם. אשמח לביקורת{אפילו קטלנית}.
אלה
אני יודעת שאני בחורה מושכת. הרבה גברים חושבים אפילו שאני פראית, כנראה בגלל המבט שלי. כשברחוב שורקים אחרי. אני לא מתייחסת. גברים לא מעניינים אותי במיוחד. אני לא בתולה קדושה, אני לא מאמינה בקדושים. אני מאמינה באנשים רעים. אני משתדלת לא להיות רעה, אבל לא תמיד זה יוצא לי. במיוחד לא עם אבי. מה לעשות החיים קשים.
כשהייתי ילדה, שובבה, בערך בת עשר, אחת שמשחקת כדור רגל ותופסת, הולכת מכות עם בנים ומטפסת על עצים. לקחו אותי כמה בנים מהשכונה לאחת הכניסות, הפשיטו אותי לגמרי ודחפו לי צינור לקוס. כן לקוס. בשבילי מאז הוא רק קוס. כאילו לא איבר מאיברי. הוא שלי אבל משהוא מלוכלך. מאז אני לא אוהבת בנים. מתעבת אותם.
אם אני צריכה גבר זה רק בגלל שיש לי צרכים, ומידי פעם אני זקוקה לזיון. משהו שישחרר אותי. את השרירים שלי, את העצבים המתוחים. את כל הסנטימטרים שעלי, ואני גבוהה יחסית לבחורה. בערך מטר ושמונים. פעם ניסיתי לדחוף דילדו, פעם אחרת ניסיתי לענג את עצמי עם ויברטור. אבל נגעלתי מהם, הם הזכירו לי את הצינור שדחפו לי שם למטה לקוס. זכרתי אז את הכאב והבושה. ומאז נשאר עמוק בלב הזיכרון של ההשפלה. התחינות שהתחננתי לפני שעשו מה שעשו, ברגע שהורידו ממני את השמלה החגיגית שלבשתי לקראת יום הולדת של אחד מילדי השכונה. באותו יום המניאק חגג עם חבריו על גופי המחולל. הוא קיבל מתנה ואני קיבלתי פצע לכול החיים. ניסיתי להחזיק את התחתונים בידי, והם הרביצו לי על הידיים עם הצינור הנוקשה שאחר כך חדר גם לגופי. ניסיתי לשכוח, באמת שהשתדלתי, אבל איך אפשר? הם דחפו אותי לפינה חשוכה בכניסה. הציבו את אחד הבנים כדי שישמור. התחננתי לפניהם. הייתי על הברכיים, נמוכה מהם, הסתכלתי עליהם מלמטה למעלה.אבל הם רק צחקו ואמרו: את רוצה להיות כמו בן. אז החלטנו לתת לך זין. הזין שהם נתנו לי היה מפלסטיק שחור. מאז אני רוצה לראות בנים בוכים. אבל אין כמעט כאלה. מאז אני מעדיפה שהגבר שלי יביט בי מלמטה.
*********** **************** ***************
לאבי היא לא סיפרה אף פעם על האירוע המסויט ההוא מעברה. אבל הענישה אותו על היותו גבר כמו כל הבנים שצחקו לה, היה לו זין וזה הספיק. הוא לא הבין למה היא מתעללת בו. את משפחתה ראה רק בחתונתם. הוא ידע שאלה מתביישת בו. לאירועים היא הלכה בלעדיו. כך שאבי לא קיבל שום חומר רקע עליה, מלבד הדברים הברורים מאליהם. אבי ניסה פעם או פעמיים לשאול, אך תגובתה האלימה הרתיעה אותו והוא לא חזר לכך.
*********************** **************** ******
הצינור שרט לי את כל פנים הירכיים כי סגרתי אותם חזק. והמניאקים משכו כל אחד רגל שלי לצד אחר, ואז הצינור כבר שרט והכאיב לתוכי. באותו רגע פרצתי בצעקה. הם נבהלו והכניסו לי את התחתונים לפה. כמעט ונחנקתי מהבכי. הם סובבו את הצינור בתוכי. הם, ללא דמות וללא פרצוף. ללא שם וללא כבוד עצמי. אבל גם את כבודי לקחו ממני. באותו יום כבר לא נשאר בי דבר מלבד שנאה לבנים. במיוחד לבנים חזקים. חזקים ממני, מאז אני צריכה להיות החזקה.
אבי, אבי ממלא את הצורך הזה. הוא נמוך ממני, לא יפה במיוחד אך גם בכלל לא מכוער. גבר דק גיזרה עם גוף מחושל, אבי לא אוכל כשהוא לא רעב. מזל שהדימוי העצמי שלו נמוך והוא הולך כפוף, אחרת משהי עוד הייתה שמה עליו עיין. שחרחר עם שער מקורזל קצוץ ורך. אף חד ושפתיים עם חיוך שאף אחד לא מבין למה הוא מרוח לו על הפרצוף. זיפי זקנו כמעט לא צומחים וגבותיו כמעט נוגעות זו בזו.
בבית אני זו ששולטת. הוא עושה מה שאני אומרת. ואני אפילו מתעללת בו כנקמה. אומרים שהנקמה מתוקה. מעניין, אני לא מרגישה שום דבר מתוק כשאני נוקמת באבי על מה שעשו לי. אבל אני לא יכולה להתאפק. אני יודעת שהוא לא אשם. אני יודעת שהוא לא היה שם. אני יודעת שאבי לא מזיק. אפילו חרקים לא מפחדים ממנו. הוא מאכיל אותם ושומר עליהם. אבי הוא נשמה מתוקה. וכל כמה שאני מנסה להרעיל לו את הנשמה. כמה שאני מנסה לגרום לו לכעוס עלי, אני לא מצליחה. לפעמים הוא מזכיר לי את איוב מהתנ"ך, איך הוא לא כעס על אלוהים למרות שזה הביא עליו צרות, אחת אחר השנייה. אני חושבת שבגלל הדברים הללו ובגלל שהוא נמוך ממני בשניים שלושה סנטימטרים, ובגלל שהוא בסך הכל בחור נאה, (נאה אבל מכופף ואז לא רואים את היופי שלו), בגלל זה בחרתי בו.
************* ***************** ***************
אלה לא ידעה שנסתרות דרכי הבורא, הגורל או מי שזה לא יהיה. בחירתה באבי לא הייתה מקרית. מחקרים מראים שאנשים רבים בוחרים את בני זוגם כי נמשכו לריחות שהללו הפיצו.
************ ****************** *****************
בחרתי בו עוד לפני שידעתי שלאבי עומד הזין זמן רב. הוא אומר שזה בגלל שהוא לא נהנה וזה עושה לי עוד יותר טוב. כי אני כן נהנית. אני רק לא אומרת לו שטוב לי. אני כל הזמן אומרת לו שהוא לא גבר אפילו במיטה. גם זה נכון, אני זו שבועלת. וזה הכי חשוב בשבילי, כיוון שכך השליטה בידיים שלי ולא של הגבר. כך אני מרחיקה את הבנים שיצקו בי את החור שבנשמה ומחביאה אותם מאחורי דלתות הברזל של רצוני. ורק בלילות אני מתעוררת כשכואב לי בפנים, בכל הפנימים שלי. שטופת זיעה. לפני שאני צועקת: לא אל תכניסו לי את הצינור. אני מכריחה את עצמי להתעורר. כדי שאבי לא ידע שיש לי נקודת חולשה. אבל למרות שאני מתעוררת, הצינור שנכנס בי, מכאיב. ואת הכאב הזה אני חייבת למחוק ולכן אני מתעללת. טוב לי ורע לי עם המעשה. מצד אחד הנקמה. מצד שני אדם שלא עשה לי רע מוענש. אבל אין לי ברירה.
הדברים אינם כך כשאני שוכבת עם בחורת. הן מרגישות את מה שאני מרגישה. הן חשות בצורך שלי בחום. בחיבוק, באינטימיות. בדיוק ברגעים הנכונים. אומנם גם הן לפעמים נוגעות במקומות שלא נעימים לי. אך בדרך כלל הרגשת הנוחם איתן היא נהדרת. התפרקות של כיווצים במעיים. גלים של רעידות המתנחשלים מסביב לירכיים ועולים אל הבטן התחתונה, עד הרחם, שם הם נעצרים ומתמוססים.
הבעיה בלשכב עם נשים היא שברוב המקרים, לא תמיד, הן רוצות גם משהוא בפנים. במקרים כאלו הן מאבדות אותי. כל פעם שזה קורה אני חוזרת אל הצינור המקולל בכניסה המקוללת. צינור שנכנס שחור אל תוכי ויצא אדום מדמי- אני שונאת צינורות, בעיקר צינורות של טפטפות. אלה הנוקשים.
הנשים ששוכבות איתי לא מבינות אותי. למה לא ויברטור, הן שואלות ואני שותקת ומתרחקת. אני לא יכולה להחדיר להן חפץ שגרם לי כל כך הרבה סבל, ואז, גם הנאתן נפגעת. באופן כזה נפרדתי מהרבה נשים לאורך חיי. כיום יש אחת שאני נפגשת איתה לעיתים. חמודה, נמוכה ועגולה, אבל בכלל לא שמנה. היא לא מנסה לדחוף לי דברים ולא מבקשת שאדחף לה דברים. אנחנו פשוט מתרפקות האחת על השנייה.
שאלתי את עצמי הרבה פעמים את השאלה :" למה אני צריכה את אבי?" לגבי יש כמה תשובות. האחת והכי חשובה בשבילי היא שכך אני נוקמת בגזע הגברי. השנייה היא שהתברר לי שאני כן זקוקה לזין. זו התפרקות אחרת לגמרי. אי אפשר רק עם נשים. אולי אחרות מצליחות. אולי לאחרות אין את הצורך בזין בתוכן. אני לא נולדתי לסבית. אבל הפגיעה שעברתי, גורמת לי התרחקות מהתאהבות בעם שגרם לי את הטראומה. עם אבי אין בי את ההתאהבות, אבל הוא ממלא בי את הצורך. הפגיעות שלו עושה לי את היום בנקמות הקטנות שלי. והתמימות שלו שהוא לא מבין מה אני עושה לו. זה עוד יותר טוב. כך אין בי תחושת אשם.
********************** ***************** *****
אלה לא הבינה שלפעמים כדי לרפא מחלה משתמשים ברעל במינון נמוך כתרופה. אבי יכול היה לשמש לה תרופה ברגישות ובאכפתיות שלו. אבל לעיתים בני האדם אוטמים את עצמם לאחר הלם שהם עוברים, ומפתחים פוביות או שנאות. אלה שנאה את כל הגזע הגברי אבל ידע שהיא זקוקה לו.
****************** ****************** ***************8
את אבי פגשתי בעסק של אדיב. אדיב סתם מניאק בעל עסק של טיפול בגינות. אני מנהלת לו את ספרי החשבון. אני עובדת אצל רואה חשבון נכבד בבאר שבע. בהתחלה ראיתי את אבי מעמיס את הטנדר החבוט שיש לו עד היום. הוא נראה פגיע, הפגיעות שלו הדליקה אצלי מנורות. שאלתי את אדיב על אבי.
"מה יש לך מאבי!? אני יותר יפה ומצליח ממנו. אולי תיקחי אותי? " אדיב ישר התחיל איתי כשראה שאני מעוניינת באבי. הגברים בעולם לא משתנים בזה שהם הופכים מילדים לגברים. אדיב העביר בי חלחלה בניסיון שלו להתחיל איתי.
"אדיב, אתה גבוהה בשבילי, אני אוהבת נמוכים. חוץ מזה אתה נשוי ואני מחפשת רווקים. אני לא בעניינים של שטוצים." העברתי לאדיב חד וחלק מה אני חושבת. כמובן לא את מה שבאמת אני חושבת. אלה רק את מה שמשתמע שגברים ירצו לשמוע.
"חבל, אני גבוה ואת גבוהה. אני יפיוף ואת יפה. אני מוצלח ואת בכלל לא מהעולם הזה. חשבתי שיש לנו סיכוי." עדיין אדיב ניסה ללחוץ על נימים שעובדים על כל בחורה אחרת. אני ראיתי רק את אבי. יצור כפוף מעט. אומנם רק הכתפיים. לא שהייתה לו גיבנת. אבל כאילו ניסה להסתתר. ללא הערכה עצמית. אין לו תואר מיוחד. נמוך ממני, לא מסתכל לשום מקום מלבד אל הכלים והשקים שהעמיס. הדבר היחיד שהפריע לי היה גליל הצינור השחור שהוא הניח יחד עם כל הכבודה על הטנדר. על הדבר הזה אצטרך להתגבר, חשבתי. אבי נכנס אל הטנדר, ניסה להתניע, אך מרוב סיבובי מפתח בתוך הסוויץ הטנדר לא הונע.
ניצלתי את ההזדמנות וניגשתי אליו. "תן למנוע לנוח כמה דקות. אתה צפת אותו." אבי הביט בי מתוך הטנדר. עיניו רפרפו על עיניי לרגע. הרגשתי זרם. יש בו משהו שאיני מזהה חשבתי. הוא נראה כמו איילה במלכודת.
********* ******** ******** *********
אבי החליט שיש אלוהים, ושאלוהים התגלה לו עכשיו. בעצם הוא שלח אליו מלאך. בדמות אישה. גבוהה, יפה, זוהרת. היא תהיה מלכת הקן שלו. הוא יסגוד לה. והיא לא לו. הוא צריך להיזהר ממנה. מלכות של קן חושבות על טובת הקן ולא על טובת הנמלה הבודדת. אם ידע לכלכל את צעדיו אולי גם לו יהיה קן חזק. אנחנו נפקח עין ונכוון את הדברים לסוף טוב. לא סתם המנוע הפסיק לפעול כשהיא הגיע.
******* ********* ********* ************
אבי נרתע ממני בהתחלה. כאילו שאני שד. הוא הוריד את עיניו בביישנות ממני. "היי, אני לא נושכת," הוא עדיין לא יודע שאני טורפת, "אז אולי תשמע מה שיש לי וכך תוכל להתניע את הטנדר הדפוק הזה." אבי הפסיק לסובב את המפתח והרעש פסק. "טוב, עכשיו תוריד את הרגל מדוושת הגז. תתרווח לך לאחור לכמה דקות ותן למנוע לנוח." אדיב עמד מאחור וגיחך.
"אבי, קח אותה לסיבוב. היא רוצה להכיר אותך." כבר אמרתי שאדיב מניאק. כמעט והרס לי את הניסיון. אבל אני לא מוותרת בקלות. הבטתי על אבי, ראיתי שפניו האדימו ועיניו ראו רק את החלון הקדמי או את מה שהשתקף דרכו.
"אל תתייחס אל האיש הרע הזה. הוא זרג רציני. דרך אגב קוראים לי אלה ואני מבינה שלך קוראים אבי." הושטתי לו את ידי. אך את היד הוא לא לקח. ראיתי שהוא אוחז בכוח את ההגה עד כדי כך שהידיים שלו הלבינו. "אני לא רגילה לכך שאני מושיטה יד והאחר לא מחזיר הושטה. זה לא מנומס. אמרתי לך שאני לא נושכת." אבי היסס עוד רגע ואז הושיט לי את ידו, יד מיובלת, כנראה מעבודה קשה. אני לא בדיוק אוהבת ידיים כאלה. אבל מה לעשות אין אנשים מושלמים.
**** ****** ****** ****
אבי הרגיש בזרם כשלחץ את ידה. בעיניו היא עדיין הייתה מלכת הקן הלוחצת את ידי הנמלה הנבחרת. השם שלה מתאים לה, היא כמו אלה בשבילו. קשה היה לו להסתכל אליה. הוא פחד להתעוור. וביקש שאלוהים יעזור לו, אחרת הוא עוד יתעלף, הוא חשב לעצמו.
********** ******* **********
"אני מצטער. באמת קוראים לי אבי. אבל אף פעם לא לחצתי יד לאישה. במיוחד לא למלכת הקן." אמר לי אבי הבחור המוזר.
על איזה קן הוא מדבר, חשבתי. הוא כנראה ראה את התמיהה על פני. "סליחה לא התכוונתי שתביני אותי לא נכון. רציתי לתת לך מחמאה." ראיתי שקשה לו לדבר איתי אז לקחתי את מושכות הדיבור. הדבר התאים לי. גבר ששותק ונותן לאישה לדבר מבלי להיכנס לדבריה.
"אני רואה שאתה יוצא לעבודה, גם לי יש עבודה לעשות. אנחנו ניפגש אחר כך. נגיד בחמש, כאן במשרד ונצא לאכול משהו!" לא השארתי לו ברירה. לא נתתי לו לענות. ידעתי שאם אשאל אותו, הוא יהסס ואז לא יצא כלום. לכן פקדתי עליו. נהניתי לצוות.
אבי הסתכל בי בעיני האיילה הלכודה שלו והנהן חרש. "עכשיו תסובב את המפתח מבלי שתדרוך על דוושת הגז." אבי עשה כך והטנדר הונע. חשבתי שמזל שלי שאבי לא הצליח להניע אותו קודם לכן. זה נתן לי הזדמנות לפגוש בו ולכבול אותו אלי.
בחמש בדיוק, לא דקה יותר לא דקה פחות. אבי נכנס. "באתי כמו שביקשת."
"אתה נראה כמו שאתה הולך ללוויה. תתעודד, אני מוכן להתחלף איתך." זרק אדיב מילות עידוד לאבי
***************** ************* ***********
אדיב לא ידע עד כמה הוא טועה ברצונו להתחלף. לא כל גבר מוכן לסבול שיתעללו בו.
*********************** *************** ***********
"אתה לא רואה איזה קוסית הזמינה אותך. אולי תשני את דעתך ותקחי אותי במקומו." אדיב פנה אלי, שוכח את אבי לרגע. "אמרתי לך, איתי יש על מה לדבר. אבי ישתוק לך כל הערב." אדיב לא ידע שזה בדיוק מה שחיפשתי והמשיך להטריד. "הוא מה זה משעמם. אני הייתי קצין ביחידה קרבית מובחרת. והוא, אני חושב שהוא לא היה בצבא." הסתכלתי על אבי הנבוך. הוא עמד בצד פוכר את ידיו. ראשו שמוט לרצפה.
"לא אדיב. אני מעדיפה גברים לא נשואים, כבר אמרתי לך." לא התביישתי להגיד את הדברים ליד אבי. ידעתי שאני כבר שולטת בו.
שאלתי את אדיב מאוחר יותר, תוך כדי עבודה על ספרי החשבונות של העסק, לגבי מלכת הקן. אדיב הסביר לי שאבי חולה על נמלים. ומלכת הקן היא זו שמחליטה לגבי כל חיי הקהילה. ולמרות שבאותו רגע עדיין לא ידעתי זאת, הבנתי שאבי בכיס שלי. אני לא צריכה להתאמץ.
ניגשתי לאבי והושטתי לו את התיק שלי. "קח, ובוא נצא מכאן!"
"באיזה אוטו את רוצה שניסע?" שאל אבי בביישנות. שכחתי שגם אני עם רכב כאן.
"אני חושבת שברכב שלי. אני לא רוצה שניתקע עם הטנדר הדפוק שלך כבר ביציאה הראשונה שלנו." אבי היסס. אבל אדיב הנהן בראשו.
"זה בסדר סע ותהנה. הטנדר יחכה לך עד שתחזור, קח איתך את המפתחות." אדיב הפך אדיב לפתע.
יצאנו אל הרכב שלי. אבי לא פתח לי את הדלת למרות שציפיתי ממנו שיעשה כן. אבל כנראה הוא לא ידע מה לעשות, אין דבר אני עוד אחנך אותו. "אבי נהוג לפתוח לאישה את הדלת." אבי ניגש בהיסוס וניסה לפתוח את דלתי באופן מגושם ולא הצליח. פשוט שכחתי ללחוץ על הפתח בשלט. כנראה שגם אני הייתי לחוצה.
נסענו לאכול בשיפודיה למרות שהייתי מעדיפה משהוא מפואר, אבל אבי בתלבושת הגנן שלו לא התאים למסעדות ברמה. מלצרית עייפה הניחה לפנינו על השולחן סלטים לרוב ופיתות. לאחר כמה דקות חזרה ושאלה: "מה תזמינו למנה העיקרית?" אבי לא ידע מה להזמין ואיך ולכן הזמנתי גם עבורו. הרבה לא דיברנו תוך כדי הארוחה. אבי שתק והביט לתוך הצלחת, ואני הבטתי בו וחייכתי חיוך טורף ומרוצה.
"אבי, נהוג שהגבר משלם על הארוחה בדייט הראשון." אמרתי כשסיימנו לאכול. אבי הביט בי בתמיהה. האוכל לא היה טוב, אך ההרגשה שסוף סוף יש לי מישהו לרדות בו, עשתה לי טוב.
"אני מצטער, אבל אני לא לוקח כסף לעבודה. אני מביא איתי כריך." לא בדיוק הבנתי על מה הוא מדבר. אז הוצאתי את כרטיס האשראי שלי ושילמתי. הוא עוד יפצה אותי על כך. אני אגבה ממנו כפול. רק מאוחר יותר כשהכרתי אותו יותר. התברר לי שאבי לא נושא איתו כרטיס אשראי.
"איפה אתה גר?" קיוויתי שהוא לא גר עם ההורים. "אני אחזיר אותך הביתה."
"אני צריך לאסוף קודם את הטנדר." אמר בבישנות.
"אין צורך. אתה יכול לקחת אותו מחר." אבי לא ידע מה תכננתי עבורו, עבורנו. הפעם אבי רץ לפתוח לי את הדלת. נסענו לביתו ולשמחתי הוא לא גר עם הוריו. הייתה לו דירה בקומה שנייה. בת שלושה חדרים ומרפסת. דירה נקייה. מיד מצאה חן בעיניי. היא תהייה שלי החלטתי. נכנסתי אליה למרות שאבי היסס להכניס אותי אליה. הוא בכלל לא ידע מה לעשות איתי. לכן לקחתי שליטה. לא שוויתרתי עליה בשלב כלשהו. ניגשתי אל המטבח וחיפשתי כוסות. "יש לך יין." תוך כדי כך הבטתי על המטבח הנקי, כיריים ושיש מסודרים. צלחות אחת על השנייה בתוך הארוניות, כמו גם הכוסות, לפי הגודל.
אבי עצר את שרעפי, "לא. יש לי רק מיץ תפוזים. אני אף פעם לא שותה משקאות אלכוהולים."
גם את זה אני אשנה. "גם זה טוב." ניגשתי למקרר בעוד אבי מסתכל עלי בחשש. לא יודע איך להתנהג. קיוויתי שהיין יעזור לי לזיין אותו. נו מילא אצטרך להתאמץ יותר. הגשתי לו את כוס המיץ. "אולי תראה לי את הדירה שלך."
"היא עדיין של הבנק. יש לי עליה עדיין משכנתה, אבל לא לזמן רב. ההורים שלי שילמו עליה חלק ואני משלם את משכנתה כל חודש." אבי החזיק את הכוס מבלי לשתות כלל. הוא הביט דרכה אל הרצפה הנקייה מחפש לכלוך או משהוא אחר שלא ידעתי עליו. מאוחר יותר הבנתי שאבי חיפש נמלים כדי לאזור אומץ מולי. הסתובבתי בדירה ואבי נגרר אחרי. מסודר ונקי. הכל במקום. ארונות מאורגנים. מגבות במקום. כלים נקיים. אין הרבה חפצים. רק מה שהכרחי. בכלל לא אופייני לדירת רווקים. בסלון היו: ספה וספסל, טלויזיה וכוננית ספרים. קירות צבועים בפסטל רך ועליהם שתי תמונות של חרקים. אותם אסיר בהקדם, החלטתי.
"מי מנקה לך ומסדר לך את הדירה? הכל כל כך מסודר."
אבי הסתכל עלי בתימהון. "אני." אמר בביישנות.
מצא חן בעיני. עוד לא ידעתי עד כמה יש בו את קיבעון הנמלים. בלילה הן לא פעילות. רק בבוקר אתקל בהן. הגענו לחדר השינה. מיטה וחצי- אפילו לא מיטה זוגית. מוצעת למופת. סדין מתוח מתחת לשמיכת פיקה מתוחה. בצמוד לכרית מותפחת. ניגשתי אל אבי וגררתי אותו אל המיטה. קיוויתי שגם במין אני זו שאבעל ולא זו שאבעל. ואכן לא התאכזבתי, בשבילי הלילה היה טוב. שלטתי בו. הוא עשה מה שרציתי וביקשתי ממנו. אף פעם בעבר לא יכולתי לומר לגבר מה לעשות. תמיד הייתה להם שליטה על מעשיהם. אך הם רצו גם שליטה עלי. ולכך אף פעם לא הסכמתי. לא התביישתי. הרי אני זו ששולטת, מכוונת לרצונותיי, לחשקיי. הבנתי מהאופן שעשה את מה שעשה שזו פעם ראשונה שלו. הייתי צריכה להסיר ממנו את הבגדים, כאילו אני אונסת אותו. זה דווקא מצא חן בעיני. הוא ניסה להתנגד בהתחלה. אבל אני ציוויתי עליו להפסיק. אם הוא היה מתנגד באמת הרי שזו לא הייתה בעיה שבילו. לאבי יש כוח אדיר. העבודה הקשה שלו מחשלת. אבל כאילו שהוא פחד ממני.
******* ********** ********* ******
אבי באמת פחד לקיים איתה מגע מיני וחשב שאם יקיים איתה יחסי מין, אחר כך ימות. כך קורה תמיד אחרי מעוף כלולות. הזכרים מרביעים את המלכה ומתים. אבל הוא לא ידע שאצל בני אדם הגברים רק ישנים אחרי המין. הוא לא נרדם כמו כולם אך שאל את אלה האם עליו לעשות דברים נוספים עבורה. היא ניצלה את ההזדמנות וביקשה ממנו שיעסה לה את כפות הרגלים. היא עוד תלמד את הלקח שלה.
********* ********** ********* ********
אני לא הרגשתי פחד ממנו. כמו מה שקרה לי תמיד עם גברים אחרים. החשש מהכאב, מההשפלה, מתחושת הנצחון של הגבר שהשיג אותי. מתחושת הזיכרון הכואב. השריטה שישרטו בי כשיחדרו. עם אבי לא חזרו הדברים. קרעתי ממנו את הבגדים ואנסתי אותו. אומנם לקח זמן של שכנוע עד שעמד לו אבל אז לא נפל לו הרבה זמן וזה שיגע אותי. רכבתי עליו עולה ויורדת, לא מתייחסת אל מי שמתחתי. בכלל לא היה איכפת לי ממנו. זו פעם ראשונה שנהניתי, לכן התייחסתי רק אל עצמי, אל ההנאה שלי בלבד. לקח לו הרבה זמן עד שגמר, ולא נראה היה שהוא נהנה כלל מהגמירה. בדרך כלל גברים גנחו ונהמו תוך כדי, אחר כך נרדמו. אבי לא הוציא מילה או גניחה מפיו. הוא ניסה לזוז כמה שפחות. כשנפלתי עליו תשושה, פניי היו צמודות לפניו. היה לו ריח של עשב טרי. הבנתי שלא נתתי לו עדיין להתקלח אחרי העבודה. הבטתי בעיניו וראיתי פחד. לא ידעתי ממה הוא פוחד, אבל הפחד שלו גרם לי הנאה. זה גבר בשבילי החלטתי. וביקשתי ממנו שיעסה לי את כפות הרגלים.
****************** **************** ************
הם התחתנו בבית כנסת. הזמינו רק את ההורים והאחים שלו ואת ההורים ואת אח שלה. הוא הזמין גם את אדיב ששימש כשושבין. היא הייתה לבושה בשמלה לבנה פשוטה והוא בחליפה ששאל מאדיב. תוך כדי הרמת כוסית הוא ראה בחורה עומדת בפינת אולם הקהל של בית הכנסת היא ניסתה שלא יראו אותה. עמדה ובכתה בעודה מביטה באלה. אלה השתדלה לא להביט חזרה. לפתע הבחורה הסתובבה והסתלקה. אבי הרגיש הקלה אצל אלה. היא לא הסכימה לספר לו האם היא מכירה את הבחורה הבוכה ואבי לא לחץ. את ירח הדבש חגגה אלה בבית מלון, מבלה בספא לבדה, בעוד אבי נשאר בחדר, לבקשתה.
****************************** *****************
כעבור חודשיים התחתנו. למרות שהוריו ניסו להניע אותי מכך. הם לא הכירו את מניעי. יש לו הורים נחמדים. הם הסבירו לי שהוא הוגדר בילדותו כמחונן, אך הוא מתנהג כאילו הוא חושב לאט. אבל את זה כבר ידעתי. סיפרו לי שדווקא במבחנים הוא מצליח. הוא גמר מגמה ביולוגית בתיכון בהצטיינות. אבל נכשל במבחנים הפסיכולוגים בצבא. הוא חושב לאט אבל בעקביות ועד הסוף. לפעמים הוא חי בחלומות ואז קשה להגיע אליו. זה מה שקרה לו בצבא. אבל ברגע שהבינו שהוא לא משוגע אלא מבריק אך אובססיבי ברצונו לפצח את הנתונים המוצגים לפניו, נתנו לו תפקיד של מפענח צפנים.
ככל שניסו להזהיר אותי יותר, כך הוא מצא חן בעיני יותר. התאימה לי הדמות שלעולם לא תאיים עלי. לא מבחינה פיזית ולא מבחינה נפשית. אבי לא הצטרך שיטפלו בו. הוא ידע לעשות את רוב הדברים טוב משאר הגברים שהכרתי. הוא בנה לעצמו את הרהיטים והם היו יפים. מדויקים ועשויים למופת. הוא סידר לעצמו את הדירה ואפילו בטוב טעם. חוץ מתמונות החרקים כמובן. הוא שמר על הניקיון באופן שאף גבר אחר לא שמר, מלבד הנמלים שנתן להם להסתובב חופשי חופשי על הרצפה ועל השיש. דבר שמאוחר יותר מנעתי. מהרבה בחינות הוא היה הגבר המושלם, לא רק בשבילי אלא גם בשביל נשים אחרות. רק שהן בטח ראו רק את מה שהוא הציג כלפי חוץ. דווקא מה שהוא הראה כלפי חוץ משך אותי. אך לא שיבחתי אותו על מעלותיו. אני לא צריכה גבר עם אף גבוה.
אנחנו נשואים כבר יותר משנתיים. במשך הזמן הזה לא התאכזבתי מהחתונה. אני מאלצת אותו לשכב איתי מדי פעם, לא לעיתים תכופות. הוא אפילו לא חושב על מין. תמיד אני זו שיוזמת, אני זו שבועלת, דופקת וזורקת. ובמיוחד נהנית ולא מראה שאני נהנית- זה לא אומר שאני מתנזרת ממין עם נשים. למה להראות לו שאני נהנית. אני יודעת שהוא לא נהנה במיוחד, נשים אחרות היו נפגעות מכך, אני מרוצה.
המוטו שלי: תגרמי לגברים סבל. עובד באופן מצוין עם אבי. אני מתעללת בו. ההורים שלו התחילו להכיר אותי רק לאחר החתונה. אבל לא אבי סיפר להם. אני חושבת שאדיב סיפק להם את המידע. אני יודעת שאבי לא פתח את הפה. הם שאלו אותי לא פעם אם לא כדאי שנתגרש. צחקתי להם בפנים ואמרתי להם שילכו להז... הם הסמיקו והלכו. פעם אח שלו ניסה להגיד לי שההורים מוכנים לשלם לי כסף, לתת לי את הדירה בתנאי שנתגרש. אמרתי לו ללכת ולחפש במקום אחר. (אני יודעת שגם את אבי ניסו לשכנע שיתגרש והוא סירב).כל כך טוב היה לי להתעלל באבי. ההתעללות בו שיחררה ממני את ההשפלה שעברתי. ידעתי שאבי כואב, הבנתי שהוא מבליג ונושא את משא הכאב הרוחני בהשלמה. אז שתדעו כולכם! באופן מסויים, אני כן אוהבת את אבי, אני לא חושבת שאני מוכנה לוותר עליו גם אם לא אוכל להתעלל בו.
"ברלה ברלה צא החוצא, אבא ואמא יקנו לך עוגה. מי יושב לי על היד? את מי אני אמעך עכשיו?"
