סיפורים

לכודה. חלק שלישי.

לכודה כמו עכבר מחורבן, ניתרה ממקומה ונצמדה אל הדלתות כאילו יש בכוחה לשמור שלא יפתח ה"הוא" את הדלתות מעברו השני של החדר. היא היתה מיואשת, רגליה רעדו ואיימו לקרוס. אם תספר לו שנכנסה לארון בגלל ג'וק, יאמין לה? אפילו היא לא היתה מאמינה לעצמה. מבט חטוף לעבר הפינה שעד לפני שנייה עמד הג'וק הראה לה שדווקא עכשיו הבן תיקנים המטורלל הזה נעלם לו, והשאיר אותה לבד לחסדיו של הזוג הזה בלי תירוץ מספיק מוצק לשאלה, "מה את עושה כאן בתוך הארון, לעזאזל?"

"הייי..." נשמע קולה המתחנחן של האישה הזהובה. "אל תעזוב אותי עכשיו." מלמלה בהתפנקות. 

הגבר עצר. סנטימטר או שניים קרוב לארון. "אבל, יש לי הפתעה בשבילך..." אמר לה.

הלו!! מימי פערה את עיניה. מה אתה בדיוק עושה? אין זמן להפתעות. קולטת את דמותו מולה, ואת תחתוני הבוקסר הצמודים, והיא שלא הבינה מתי הספיק בכלל להתפשט, ראתה אותו מגרד את מפשעתו בחולמנות.

בזוועתה התפללה שההפתעה שלו לא תהיה ריקוד סטרפטיזי לשמע השיר של שרית חדד... כי פתאום שמה לב שמרוב המתח והלחץ, שרה בזיוף שקט, "אני יודעת שכוללללם חושבים ש--- אני קצת משו-ג-ע-ת... אבל לא באמת אכפת לי..."  וזה בדיוק מה שחסר לה עכשיו, ריקוד סטרפטיז לסלסולי חדד. אימא'לה...

"הפתעה?" הזהובה היתה מופתעת מאוד, שרבבה לשון על שפתיה ופקחה זוג עיני עגל גדולות. "אני אוהבת הפתעות." היא התיישבה על קצה המיטה. "ספר לי.."

אמממ.." הוא המהם והסתובב. עכשיו היתה לה תצוגה מלאה של הישבן שלו, ומימי חשבה שהיא מתעלפת מההדפס שבבוקסר שלו.

"אזיקים מפרווה, זוכרת שזו היתה פנטזיה שלך?" שאל. ומימי התחלחלה שם בתוך הארון, אזיקים? אתם נורמאלים? אין לכם פנטזיות יותר מקוריות...? כמו אור נרות ואור ירח, בדיוק כמו שדאאני- אל עושה כשנחה עליו המוזה ויש לו מצב רוח טוב, אז הוא מדליק נרות ריחניים, פותח חלון כדי שהירח ישקיף על אהבתם, והוא מדגדג לה את הרגליים.

דאאני-אל מתחיל בעקב, ועובר באיטיות בכף הרגל... עולה לאט לאט...

צווחה מחרישת אוזניים נשמעה, וההזיה של דאאני-אל מלטף את רגליה התנפצה כששמה לב שהזהובה צווחת מאושר לשמע המילה "אזיקים". היא קפצה אליו, ועכשיו היתה צמודה אליו, קרוב קרוב אליו, עד שהישבן המעוצב שלה נצמד למראה, ומימי ניערה את ראשה באנחת תסכול. הנה, הם שוב מתחילים.

"אזיקי פרווה, בובון שלי...?" צחקה אליו הזהובה. "מדגדג,  דיג-  דיג - דוג...?"

מימי לא האמינה למשמע אוזניה, גם לא למראה עיניה. דיג- דיג- דוג....? מה זה, שיר ילדים מגן שושנה?

"כן... בובונת שלי." האיש, שעד לפני כמה שניות בלבד חשבה שהוא קשוח וגברי, מלמל

"דיג - דיג - דוג..." נגס באפה, ונשמע אינפנטיל לחלוטין בתוספת לעיוותים מעוררי הגיחוך שפיארו את פניו.  "מדגדג... דיג, דיג, דוג...." הם שרו אחד לשני, עד שהיא עצמה החלה להרגיש את הדגדוגים מתחילים באצבעותיה.

אבל הדגדוגים לא פסקו, ואף המשיכו מעלה לכיוון השוק של רגלה הימנית. מימי ירתה מבט חד אל רגלה, וגילתה לזוועתה שהג'וק יצא ממחבואו, והחל פותח במסע מדגדג לעבר ירכה, נעלם מעיניה אל תוך מכנסי העבודה שלה. "אדוניי שישמור..." התחלחלה וניערה את הרגל בכל הכוח, הבן תיקנים הזה נצמד בכל כוחו ושרט את עורה הרגיש, צמרמורות של גועל פקדו אותה, והיא החלה לרקד.

אבל הג'וק לא הניח לה, והמשיך במסעו מעלה מעלה, עד שנשברה, פתחה כפתור, והחלה מתפשטת.  הממזר הקטן חמק ממכנסיה, והחל מטפס בכל כוחו הג'וקי, לעבר החולצה, וגופה התפתל בחלחלה, אצבעותיה ניערו את החולצה, מעלה מטה, אך הוא שוב נעלם מעיניה.   

תוך שניות התפטרה מהחולצה.

ואז שמעה צווחה.

מופתעת עצרה, קולטת את הג'וק נופל ממנה, וצונח על גבו, מניע את רגליו הדקיקות בהתענות של ממש. אההה.... ממזר שכמותך.

ואחרי הצווחה ששמעה, השתררה דממה, כשהרימה את עיניה קלטה את זהובת השיער מנסה להסתיר את גופה במגבת קטנה, ואת הגבר עם התחתונים המצוירים מנסה להסתיר את מערומיו בסדין של המיטה.

מולם, עמדה אישה אדמונית ומבטה חורך את שניהם. "בוגד!! אני לא מאמינה שעשית לי את זה...!!" היא צווחה.

בדיוק אז, ממש בדיוק אז הג'וק הצליח להתהפך והחל מתרוצץ סביבו. מימי ניצלה את ההזדמנות והחלה חובטת בו בכל הכוח. "הנה לך, ממזר..." צעקה עליו שוכחת לרגע היכן היא. "חשבת שתתחמק לך..?" חבטה אחרי חבטה, מפספסת אותו שוב ושוב... החכמולוג עם הרגלים הדקיקות השעירות הצליח להתחמק ממנה שוב... לעזאזל!!

והדלת של הארון נפתחה בחריקה.

נדרשו לה כמה שניות להבין שהיא עומדת פנים מול פנים מול האישה האדמונית, נועצת בה מבט מלא הפתעה. "עם שתיים??" היא הביטה בעיניה, אבל בעצם צרחה אליו. "כמה הפתעות אתה עוד מכין לי, בוגד..!!"

מימי כמעט זרקה את עצמה מתוך הארון. "סוף סוף, חשבתי שאני נחנקת..."  התנשמה.

"אישה?" צרחה הזהובה. "אבל, אמרת אזיקים..!" יבבה.

מנצלת את ההזדמנות, ששתיהן חובטות בו וצורחות, חטפה מימי את בגדיה, ודהרה החוצה.

"מטורפים..." מלמלה. "משוגעים... חולי נפש!!" 

 

 

"אני יודעת שכולם חושבים ש...אני קצת משוגעת, אבל לא באמת אכפת לי, כי רק אני יודעת..."

 

© כל הזכויות שמורות

תגובות