מרק אבנים

             רגלו חבושה, בלויי סחבות לגופו       

             עוד ארוכה הדרך וקיבתו ריקה

             זה יומיים לפיו דבר מאכל לא בא.

             דרך יער עבות את דרכו משרך

             רק עצים ועצים על כל שעל שדורך

             הכוחות כבר אפסו והסוף לא נראה

             הייאוש מתגבר ובליבו יראה:

             "משדה הקרב שרדתי, האופק לא רחוק

             אינני יודע אם לבכות או לצחוק

             אם ביש מזלי יתברר כל כך רב

             שמא אמצא כאן את מותי ברעב."

             לפתע מבין העצים הוא מבחין

             בבית קטן שגגו רעפים

             בפחד גדול הוא מחיש צעדו

             חושש שזה רק פרי יציר דמיונו.

             ואמנם לפניו, כנוה במדבר

             עומד זה הבית, צריף קטן וגם דל

             על שרפרף בכניסה זקנה ישובה

             מרימה את עיניה, בחייל מביטה.

             "שלום רב לך סבתא, אל ביתי אני שב

             נלחמתי כארי, גם נפצעתי בקרב,

             במטותא ממך, רעב מאד אנוכי

             התוכלי למצוא משהו למלא את כרסי?"

             נאנחה האישה, אף הזילה דמעה:

             "צר לי בני, אך אני ענייה מרודה

             ערירית בעולם, בלי קרוב ומכר

             לא תמצא בביתי שום דברי מאכל."

             את ראשו בייאוש אל הקרקע מרכין

             חלוקי נחלים לרגליו הוא מבחין;

             "לו רק תעמידי סיר מים רותחים

             אוכל לבשל לי מרק אבנים".

              "מרק אבנים?"  מתפלאת האישה

             מאכל שכזה עוד אף פעם לא אכלה

             היא קמה מיד, לא חזר לבקש

             חיש קל העמידה סיר גדול על אש.

             רחץ החייל שלוש אבנים

             הטילן אל הסיר, צללו הן   בפנים

             במכסה הוא כיסה את הסיר וחיכה

             קצת חסר סבלנות שתתחיל רתיחה.

             ממטבח האישה כף גדולה הוא נטל

              וטעם מהמים במבט מהורהר.

              " נו, איך זה יצא?" הזקנה שאלה

              " זה לא רע בכלל, רק חסר כאן דבר מה

              קצת מלח ופלפל, כן, זהו הסוד

              תבלינים מוסיפים למרק עד מאד"

              וכבר האישה להביא מיהרה

              הוא הוסיפם לסיר וחיכה, וחיכה

              שוב טעם מהמים, והיא התפרצה

              "נו, איך זה עכשיו?" – בסקרנות שאלה,

              אמר החייל במבט מאוכזב:

              "לו רק והוספתי קצת ירק עכשיו!"

              "קצת ירק אצלי במזווה עוד תמצא"

              בצל, גזר וכרוב היא ניקתה וחתכה

              הוא הוסיף אל הסיר, בחש פעם ועוד פעם

              שוב נטל את כפו, מן האוכל טעם.

               הביטה אליו הזקנה בתקווה

               חסר נתח בשר שיהיה מעדן!"

               הביאה זקנה שוקיים של עוף

               גם כמה כנפיים וקורקבנים לרוב

               הטילם אל הסיר, במכסה הוא כיסה

               הביא לו כיסה, התיישב לידה

               בשעה שחכו, הוא סיפר על חייו

               על הקרב שעבר ועל געגועיו

               לאימו שהלבינה מרב דאגה

               לאהובתו היפה שאולי שכחה

                כך עברה לה שעה , חיש חלף לו הזמן

                הוא נטל שוב הכף, מן המרק טעם.

                "סבתא, סבתא, עכשיו המרק נהדר!"

                הביאי קערות , חיש נשב ונאכל!"

                הוא מזג שתי מנות מלאות עד גדותן

                גם מרק וגם עוף וירקות מלוא חפנם.

                בהנאה הם אכלו, ליקקו אצבעות

                את שלו הוא טרף, לקח לעצמו עוד

                לבסוף הוא נשען לאחור מרוצה

                והרהר שעכשיו רק חסר כוס קפה.

                נזכרה הזקנה, ובחיוך תמים:

                "ומה נעשה באלו האבנים?"

                ענה הבחור במבט מבודח:

                "כעת ת'האבנים אפשר לזרוק לפח!"

©