מלאך

מלאך. (לא חשוב מה חושבים עליך)

הוא,     קרא לעצמו  מלאך ועופף בשמים מעל כולם כדי למלא את תפקידו.

בדרך כלל עופף לבד, ללא מלאכים אחרים. רק בעונת ההזדווגות הצטרף לשאר ונלחם על מלאכית הדומה לו.  אבל הן לא אהבו אותו כי לאחר ההזדווגות היה נעלם, והן חיפשו קשר יציב.

לעיתים קרובות היה יורד אל הקרקע, מחפש משהו לאכול. בצבעו השחור היה בולט מול השמים הבהירים. אך בימי סגריר וגשם, התמזג להפליא בתמונת הנוף השמימית והמימית. לכן, אהב ימי גשם וענן. חבריו לא אהבו אותו וגם האנשים שלמטה נטרו לו. הוא ניסה לדבר על ליבם, שלמרות צבעו השחור, הוא טוב. שלא כמו חבריו. שהוא אוהב אדם ומחפש רק את טובתם. בדרך כלל הם לא הבינו אותו. חבריו שכן הבינו, לעגו לו.

"אתה לא מבין, תהיה כמונו. תטריד, תפריע, תגרום צרות, תהנה על חשבונם." אמרו לו.

"אבל תפקידי כמלאך הוא לעזור. תפקידי כמלאך הוא לאהוב. אני רוצה שיאהבו אותי." אמר להם והתרחק אל סלע גבוה המשקיף על העמק הפורה, הזרוע ומניב. "תראו," הצביע על העמק. "תראו את כל מה שזרוע, נטוע ומניב." ואכן העמק שפע פירות, כרמים ובוסתנים מוריקים. "אני כל בוקר עף מעל ומברך את העובדים ואת מעשיהם." חבריו גיחכו מתחת לאפם.

מלאך אחד יצא מן החבורה ועמד מולו. "תראה, אני מכיר את אמא שלך, אני מכיר את אבא שלך. ישבתי על עץ כשבקעת מן הביצה. אתה כמונו. אתה שחור. מלאכים הם לבנים. הם גדולים. הם מדברים ועושים ניסים." המלאך הכה על ראשו השחור בכנפו ואמר: "תפסיק לחלום!"

"אני טוב, אני פשוט מלאך יוצא דופן. גם אני מדבר, והם, האנשים מבינים אותי ומנופפים לי לשלום כשאני עובר מעליהם וקורא אליהם." הוא הביט על חבריו במבט ניצחון, כאילו הוכיח את דבריו.

צחוק פשט בין חבריו. "הם לא מברכים אותך, הם מנסים לגרש אותך. הם בכלל לא מבינים אותך."

פשט את אברות כנפיו הגדולות. הושיט אותם אל השמים. "שמים, אתם עדים לי שאני טוב. שאני מלאך. שאני עושה ניסים."

הוא עף למעלה, מתעלם מקריאות חבריו שביקשו ממנו לשכוח את עניין המלאך. אל הקוראים הצטרפה בת להקה חדשה שחזרה מן השדות ושמעה את הקריאה. היא התקרבה אליו. "בני, אתה לא מלאך. אתה עורב. ועורבים לא מברכים את האדם."

המלאך השחור היפנה אליה את מקורו. הסתכל עליה, הסתובב באוויר ודאה אל העננים המרוחקים מאימו ומהלהקה של העורבים. השמים שקרעים של אור חדרו דרך העננים הכבדים הנושאים גשם. קיבלו אותו בברכה. קרן אחת מופזת נגהה על מצחו. מלמטה ראו העורבים את העיגול הזוהר, הבולט, מרחף מעל ראשו.