צפצפה מצפצפת בשוק ההומה, ואין איש יודע מי המצפצף ולמי שייכת אותה צפצפה. בתוך הרעש שרק הולך וגובר הצפצפה תופסת לה מקום של כבוד, צורחת בטון גבוה ולא משתנה ומנסה לגבור על הקולות האחרים ולהתרומם מעליהם, להכניע אותם.
והקולות בשוק מגוונים, לא נכנעים בקלות, חלקם חזקים וחלקם חדים וחודרים. הנה קולו של מוכר ירקות שכאילו שתלו לו מגבר בחזהו, צורח ומכריז על עגבניות טריות ועל מלפפונים ירוקים והכל בזול. רדיו שנפתח בבית קפה נעלם, צורח מוסיקה שחוקה, מעייפת. קונים מרוצים וגם אלה שלא, צועקים רצונם , וסוחרים מחזירים להם בשירה צרודה תוך שקילת הסחורה. משוק הבשר עולות געיות של צאן ובקר בדרכם אל השחיטה. מסרבים להתקדם ומקבלים בתמורה חבטות איומות. רעש משאיות גונחות, פולטות עשן שחור , מחפשות מקום לפריקה. אוטובוסים צופרים, נהגים בצומת תקועים, מחכים לשוטר שישחרר את הפקק, , שישתלט על נהגים סוררים. ילדים חוצים את השוק בדרכם לבית הספר ,רודפים אחד אחרי השני, גוררים ילקוט וצועקים לחבריהם, שימתינו להם. ואם שצורחת על תינוקה הבוכה שלא מתרצה לה ובכיו לא נפסק. וקולו של המון צועדים בין הדוכנים ,גוררים רגליים וממלמלים בקולות לא מזוהים.
רעש בשוק, אך על כל אלה עולה קולה של צפצפה. חד וגבוה, שרקני ומחריש אוזניים.. צפצוף מרגיז ומורט העצבים. והמצפצף ,אינו חדל. המשיך לצפצף ארוכות בלי לרדת ובלי לעלות. לקח נשימה עמוקה ונשף לתוך הצפצפה. עמוק וחד היה הקול המופק, מבקיע ומרעיד. ולפתע נדם. נרגע. ואיש לענייניו חזר.
ברגע נשכח הכל. היה כלא היה .והשוק להרגלו חוזר.נשכחה הצפצפה, נעלמה לה ונרגע לו השוק, והיום עוד ארוך.
והצפצפה, כאילו להזכיר לך את דבר קיומה, חוזרת ונשמעת לסרוגין. מתגלה ונעלמת וחוזר חלילה. לפעמים צליל אורך ומטריד ולפעמים קצר, לא משמעותי ,מתחבא ,מסתתר. מתנצל משהו, עד שהפך והיה לאחד מצליליו , הרבים של השוק. ואז שוב נדם. לא נישמע יותר, כאותו סוס דוהר שקול פרסותיו הולך ומתרחק עד שנעלם.
אך לא לזמן ארוך החריש המצפצף. ושוב קול צפצופו עולה. מתחיל בקול דממה דקה ועולה ומגביה ומשיג .אך הפעם צפצופו שונה , עשיר ומלא השראה והוא מתנגן לו כחליל או כפיקולו שצלילו גבוה וחד, אך מגוון ומלא חיים, מתנגן וזורם אל הלב. מנגינה חדשה, מרגיעה. והנה השתתק לו אט אט השוק. נעמד במקומו . נעצר. האוזניים כולן מכוונות אל הצפצפה והלב אל המצפצף. והצלילים כובשים לאיטם את השוק, עולים ויורדים מרעידים מיתרים נשכחים בלב המאזין. קולחים אל סמטאות השוק וחודרות אל עמקי צפונותיו. אפשרויות רבות לא היו לו למצפצף הנסתר. רק חור אחד דרכו נשף וחור אחר דרכו יצא הצליל, אך הוא, כאילו חליל קסמים בידו, עלה וירד בסולם הצלילים והוציא מנגינה ענוגה. יפה היא לאוזן השומע ועדינה ומלאת עושר ,כגומא המרשרש המגיב לרוח ששורקת דרכו לאורך גדות הנהר. ובאי השוק מוקסמים. מרגישים שנפשם מוזנת בצליליה של אותה צפצפה מוזרה.. עוצמים עינם כחולמים, עוברים חוויה, משתנים. ונדמה שאין לה סוף לאותה מנגינה ,ושהיא מתמשכת עוד ועוד ורק עכשיו מגיעה לשיאה, ושם נעצרת. כזמרת אופרה על במה ענקית שיודעת שהנה מחיאות הכפים קרבות. נשארו לעמוד דוממים במקומם עוד רגע קל ,לאחר ששתקה ונדמה. כאותם שנזדמנו לחוויה רוחנית עמוקה וזקוקים לפסק זמן,הפסקה, ,בו יעברו מקדושה לחולין.
ושוב בקצב המיוחד לו ,חוזר השוק למצבו הרגיל ,הרועש. ואותם אלו , אורחיו, שלקחו חלק באותה חוויה מופלאה, המשיכו נושאים ונותנים בתוך סמטאות השוק וליבם כשדה תבואה לאחר גשם ראשון.
