כישוף של מרוץ
שימי ידע שהכביש שלו. הרכב השחור שלו היה: האמין, היציב והמהיר ביותר בחייו. רחש ביעבוע הצמיגים על הכביש החם לא טרד את שלוותו הבטוחה האוחזת בהגה. מהירות הרכב הנשלט בידיו גרמה להתעוררות בחלציו. האדרנלין זרם גם לשם.ככל שאבר מינו גדל כך נלחצה הרגל אל הדוושה. אבר לוחץ על אבר.כאשר עקף מכוניות אחרות חש אורגזמה בנפשו. כאשר עקפו אותו חש ריקנות. ניסה להגיע אל ראש טור המכוניות המתחרות. סיבוב חלף והקפה עברה. מאחוריו השתרך טור הולך וגדל של מתחרים, לפניו נשארו מעטים. מה שהטריד אותו הייתה המכונית האדומה של צביה. המתחרה הקבועה. עכוזה של המכונית התנדנד ימין ושמאל, כאילו מענטז, כאילו רומז לו: "בוא ונסה אותי. גרה אותי. אתה טרזן, אני גין. אבל בגונגל הזה אני החזקה, אני אמזונה."
למרות שאברו הגיע לשיא גודלו ורגלו דרכה על הדוושה עד תום, לא הצליח לעקוף את האדומה. חלונה האחורי קרץ אליו: "אתה לא מספיק גבר." פנסיו נעצמו בחוזקה. ניסה לחתוך בסיבובים יותר מאשר היה רגיל, דחף מכוניות אחרות שהפריעו לו במרוץ להשיגה. הוא לא רצה לתת לאדומה לשים אותו ללעג. הוא יראה לה מי שולט. היא תהיה שלו, תתחנן אליו שיגע בה, שיספק אותה. אך האדומה נופפה לו דגל. אותתה לו: "אתה עדיין רחוק ממני, לא שווה לי. דד שלי שווה יותר מאשך שלך. גלגלי צמודים לכביש יותר מגלגליך."
שימי רתח. עצביו גרמו לאברו להצטמק. לא הצליח לשמור על המתח יותר. צמיגיו חרקו בסיבובים ובמוקד סימנו לו שגם הדלק אוזל. "אתה חייב להיכנס לתדלוק, עכשיו!" הרגיש שהדם אוזל יחד עם הדלק מפניו. "עכשיו!"
עוד מאה מטר ויצטרך לעזוב את המסלול לפחות לזמן מה. הפנה את הגלגלים לעבר המכונאים, השחור שלו הורם במהירות מן הקרקע בעוד האדומה הולכת ונעלמת מעיניו. גלגליו הוסרו וצינור הדלק המועשר הוחדר לטנק. שישתה שירווה, אחרת יקבל כאבי ראש כשיתייבש. גם שימי גמע לגימה של מים מועשרים במינרלים. נגס בחטיף אנרגיה. "יש עוד שמונה סיבובים." אמר ראש הצוות. "נצל אותם היטב. אתה רביעי."
הגלגלים נגעו בקרקע ותוך השמעת קולות צורמים חזר לרדוף אחריה. זו שמתגרה בו. הוא חייב להשיג אותה. סיבוב אחר סיבוב. הקפה אחר הקפה. אך ישבנה היה עוד לפניו. הוא והיא. אף אחד אחר לא עניין אותו. אך שימי לא הצליח להשיגה. מטר לפניו וסיבוב אחרון, פניה אחרונה. ראה איך גלגליה האחוריים מאבדים אחיזה. ניסה לנצל את הפרצה. הוריד הילוך, לחץ שוב על הגז. רעם המנוע גבר. נהמה רעבה, מיוחמת, מתוסכלת. דחק בה באדומה. "זוזי, זה מקומי. להיות ראשון. הזכר הדומיננטי." היו עוד מכוניות לפניהם, אבל בעיניו היו רק הוא והיא. אף אחד אחר לא היה על המסלול. ראה את חיוכה בחלון הצמוד למכוניתו. לא לחוצה, מחייכת, מתגרה בו כמו המכונית שלה. שערה האדום מבצבץ מתחת לקסדתה. עיניה הירוקות המוכרות לו כל כך, מהבהבות כמו פנסיה. מאותתות לו: "בוא וקח אותי." למטה הרגיש כאילו הוא עומד להתפוצץ.
"את מרגישה כמוני?" לחש למיקרופון הצמוד לפיו, בקו הפרטי אליה. ראשה הנהן אליו. ידע מניסיון שתמיד שתקה כשרצתה לגרות אותו. "את יודעת שאני רוצה בך? מאוד?" האדומה שבה ותפסה הובלה, ראשה שוב מהנהן אליו.
קו הסיום חלף על פניהם. היא שלישית, הוא רביעי. היא ראשונה, הוא אחריה. דומם מנוע ויצא דרך חלון הרכב השחור שלו. הרכב הלוהט, הרותח, המיוחם. רעד כמו האוויר החם שסביבו. גם היא יצאה. ניגשה אליו וחיבקה אותו. לחשה אליו באוזן. "אתה חושב שבלילה, תצליח להשיג אותי למיטה, אהובי האיטי?"
