טואטה דה דנאן

בצרת. כך הייתי מגדירה את התקופה האחרונה בה נעלמתי מהאתר, תקופה בה נדם קולי. בצורת ופרשת דרכים.המקסימום שהפקתי מעצמי זה  לשכתב שירים ישנים ולנסות לעורר באמצעותם איזה רגש, איזה זיק רעיון. משהו. וכלום. אין כיוון בכלל, אפילו לא תחושת בטן, אפילו לא רצון להעז. סתם התחפרתי באמצע קרחת היער וחיכיתי.

ולא שחיי מתנהלים על מי מנוחות, ואין שום דבר מעניין. ממש לא, שנים אני מחכה ל"שגרה" וזו לא באה. השגרה שלי הכל צפוי והרשות נתונה.נו, משעמום לא אמות, זה בטוח.

החום מעיק ותאי המוח מאולפים מהחום והקרינה (של השמש והטלוויזיה, נו גם מערכות התקשורת למיניהם תורמים גם הם לא מעט לעניין).אז כמה תאים אחראיים החליטו לנער את החבורה העצלה ולקרוא אותם לסדר. "לקרוא!" פקדו הם על חבריהם ואלה הריצו פקודות לאיברים המתאימים. כך מצאתי את עצמי על הכסא מחטטת בין הספרים הפזורים על המדפים. ספרים שקניתי ולא מצאתי בינתיים זמן להתעמק בהם. ספרי עיון, יעני. התנאי - ספר פרטי, שלא נורא אם יתקמט/יתלכלך/יקרע/יאבד בטלטוליו לחוף הים או לבריכה.

כך הגעתי ל"מיתוסים",סדרה על מיתולוגית העמים השונים בהוצאת "מפה". קניתי מזמן, כי היה במבצע, ופעם, כילדה , גמעתי אגדות. מיתולוגיה יוונית, זה הרי חשוב! וסינית? מרתק! קצת יבשים הסיפורים, עמוסי פרטים, כמו אנציקלופדיה. אבל המידע מעודכן ונמסר באופן ענייני.

בחשבי כך עברתי בין ספרי הסדרה: הודית, יפנית, אינדיאנית. אירית! ניגבתי הזעה ממצחי וחשבתי על המרחבים האין סופיים של ירוק, על ערפל טומן מסתורין, על הטירות, טרולים ואלפים. לא קראתי את "הארי פוטר", גם לא את "שר הטבעות"אולי הגיע הזמן להכיר קצת את

המיתולוגיה שבבסיסם? ירדתי , מרוצה מהכסא, השחלתי הספר לתיק בריכה וצעדתי, מלווה בבני,  לבריכה השכונתית .

בהרגשת סיפוק מההצלחה להוציאו מהעולם הוירטואלי, התחלתי לקרוא את המבוא לעולם הדמיון והאגדה. עמודים קטנים, אותיות גדולות. התרווחתי בציפייה למפגש עם הקוסמים והמאגים. בשלווה הגעתי לעמוד עשרים וחמש ואז... טואטה דה-דנאן. הטואטה!

קפצתי מהכסא - אטואטה שלי, הנה את! מחכה לי בין דפי ספר עיון דווקא. איך הגעת למחשבותיי ואני לא ידעתי דבר על אבותייך, מוצאך? איך מצאת את דרכך אלי?

גיבורת "הבלוג של גלקסיונר" תודה שהחזרת אותי אל הסיפור. , אל הכתיבה.

גלי שאלה  אותי פעם: "השם, אטואטה, מנין בא לך?" ולא ידעתי להשיב, רק משכתי בכתפיי:

"לפתע צץ במוחי, נשמע לי יפה, הרגשתי שהוא נכון."

חודשים רבים עברו והסיפור "תקוע" בין קיים ללא קיים והנה, הפגישה, התשובה המביאה נקודת ייחוס חדשה. ומחשבות. וידיעה,שכאן המקום להמשיך במסע המסתורי, מסע היצירה...