עַד זִקְנָה וְעַד שֵׂיבָה

עַד זִקְנָה וְעַד שֵׂיבָה /  יהושע רוזנברג

הַעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל

אוֹ עֵת הֵאָסֵף?

לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ

וּמִדַּת יָמָיו מַה הִיא

לֹא יֵדַע מַה שֶׁיִּהְיֶה

מָתַי תָּשׁוּב הָרוּחַ

אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ

וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים

גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ

וְהוּא לֹא יָדָע

זָקֵן וְלֹא יֵדַע לְהִזָּהֵר עוֹד  

לֹא יוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא

לֹא יִשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת

לֹא יִטְעַם אֶת אֲשֶׁר יֹאכַל

לֹא יֵדַע כִּי מָלְאוּ יָמָיו

לְעֵת בּוֹא הַשָּׁמֶשׁ

בָּא הָעֵת, פָּנָה הַיּוֹם,

הִנֵּה נָא רָפָה לַעֲרֹב,

הַשֶּׁמֶשׁ רַד מְאֹד, יָבֹא וְיִפְנֶה

קַרְנֵי  שְׁקִיעָה אַדְמוּמִית

עַל כָּל דְּרָכָיו נוֹגְהוֹת

מְפוֹגְגוֹת צִלְלֵי עֶרֶב מֵעַל דַּרְכּוֹ

מְפִיצוֹת אוֹר יְקָרוֹת

עַל תַּחֲנוֹת חַיָּיו

כְּשֶׁמֶשׁ אוֹר בֹּקֶר,

שְׁתִלֵי זֵיתִים אֲשֶׁר נָטַע

מְגֻדָּלִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה

בְּעֵת מַלְקוֹשׁ יְהִי מָטָר

יֵלֶךְ הָאִישׁ לְדַרְכּוֹ 

וּפָנָיו לֹא יִהְיוּ לוֹ עוֹד.

הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ

הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה

מִי יַגִּיד לו אֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו.   

הַהוֹלֵךְ אַל יִשְׂמָח  

וְהַנִּשְׁאָר אַל יִתְאַבָּל  

עַתָּה בְּעֵת צֵאת הַשָּׁנָה

כָּל אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם

כְּתֹב אִתָּנוּ זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר בְּעֵט בַּרְזֶל

בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר חֲרוֹשׁ עַל לוּחַ לִבְּךָ

קְשֹׁר עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ   

אֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם

וּתְהִי לְיוֹם אַחֲרוֹן לָעַד עַד עוֹלָם.