עוֹד רַב הַדָּרֶךְ

עוֹד רַב הַדָּרֶךְ / יהושע רוזנברג

כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה

לֵיל חֹשֶׁךְ אָפֵל וְלֹא נֹגַהּ לוֹ

הָיָה גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף וְרוּחַ

הִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם עָבִים

כֻּסּוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר

נָתְנוּ שְׁחָקִים קוֹל

בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ סוּפָה וּסְעָרָה

וְקוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם

זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת

הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל

וַאֲנַחְנוּ מַרְעִידִים הָיִינוּ

מִן הָאֹפֶל, מֵהַקֹּר וּמֵהַגְּשָׁמִים

קֹדְרִים הִלַּכְנוּ בְּלֹא חַמָּה.

קַמְנוּ בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר

בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ

כָּלָה צַלְמָוֶת וַיֵּלַךְ

בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר,

חֲזִיזִים וּמְטַר גֶּשֶׁם

כָּלוּ מִן הַשָּׁמָיִם,

רוּחַ עָבְרָה בַּשְּׁחָקִים וַתְּטַהֲרֵם

וְעַל דְּרָכֵינוּ נָגַהּ אוֹר

אוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר

עַד נְכוֹן הַיּוֹם,

בְּטֶרֶם בֹּקֶר חָלְפָה בַלָּהָה

סַר פַּחֲדֵנוּ, נָפוֹג, 

כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ.

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָצָאנוּ אֶל אוֹר בָּהִיר

עַל דְּרָכִים עָמַדְנוּ לִשְׁאֹל לִנְתִבוֹת עוֹלָם

אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן אוֹר?  

אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ נִמְצָא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשֵׁנוּ?

וְהִנֵה אֵין אִישׁ עִמָּנוּ

אֵין מִי יָבוֹא וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ:

"זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ

תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּכֶם עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתֶּם הוֹלְכִים".

פְּעָמֵינוּ הֵרַמְנוּ אֶל הַדֶּרֶךְ וַנֵלֶךְ בָּהּ

בְּעַצְמֵנוּ נְפַלֵּס מַעְגַּל רַגְלֵנוּ,

עַל תַּלְמֵי שָׂדָי נִצְעַדָה,

וְנִלְווּ אֵלֵינוּ צִיץ פֶּרַח וְנִצָּה

כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל, 

תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה

וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ - נָנוּחַ

כִּי עוֹד רַב הַדָּרֶךְ,