יצירות אחרונות
כי אתה רודה בנו (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -28/04/2024 14:39
אוֹהֲבִים אוֹתָךְ / 1 / (1 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/04/2024 13:46
אין פרפרים מתים (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -28/04/2024 09:39
משייטת כאוניות (1 תגובות)
אסנת אלון /שירים -28/04/2024 03:51
כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת - לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -28/04/2024 02:53
מגדל מילים (11 תגובות)
אילה בכור /שירים -27/04/2024 20:56
זְרִיחָה חֲדָשָׁה (12 תגובות)
אביה /שירים -27/04/2024 18:08
שאני אפחד? (6 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -27/04/2024 13:43
סיפורים
היא והואאל דירתה הוא מגיע קבוע, פעמיים בשבוע. את הדלת היא פותחת, שמלתה מותחת. עקביה נוקשים, תקתוקים תקתוקים, עד לשכנים. הוא עומד שם ומודיע, כי הנה הוא הגיע. ולמרות האיחור, שרואים בבירור, הוא נחמד הבחור. היא מחייכת בהיסוס, על פי כללי הנימוס. הוא נכנס אל הבית, חושב הוא בקיט. מתיישב בכורסא, מותח רגליו, כמו בספא. היא מוזגת לו מים, הוא מחזיק בידיים. היא פותחת בשיחה, הוא לא קופץ משמחה. הוא זורק משפטים, סמויים, לא מובנים. היא מנסה לפרש, הוא מציב לה מוקש. היא מבקשת דוגמא, הוא מדבר בסיסמא. יש שתיקה, ממש מועקה. הוא משפיל את עיניו, חושב על מאהבותיו. היא משנה את הגישה, הפעם היא נוקשה. היא עונה בתקיפות, אך ללא עריצות. עכשיו הוא חלש, מדבר בחשש. בהדרגה הוא נפתח, מספר על אביו, יפתח. היא מרוצה מעצמה, כי את ליבו היא כבשה. את הזרימה היא קוטעת, בהליצות מקרטעת. נגמר להיום, היא אומרת פתאום. הוא מסתכל בה מופתע, זה ממש מצועצע. היא מחכה שיקום, לא אומרת מאום. משפט נוסף הוא מנסה להשחיל, אבל היא כבר על פתיל. הוא הולך אל הדלת, יוצא עם אותה היבלת. חושב עד מתי, תהיה המטפלת, כל כך מתסכלת. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |