מחפשת את מהותך

מנסה אפילו להאמין במה שאני לא מאמינה,

שאחרי הכל אולי בכל זאת יש לך המשכיות,

כלשהי?

כורעת ברכיי אל מול קברך אחרי שטיפלתי בו וניקיתי,

מדליקה לך נר נשמה תוך כדי מלמול דומע לאוויר שאתה כל כך,

כל כך חסר.

מסדרת לך את הפרחים שאני זוכרת שכל כך אהבת,

כדי שיהיה לך צבעוני ומלא חיים.

ופשוט יושבת לדבר איתך.

ומספרת לך,

את כל מה שאולי אתה בעצם יודע?

כי אולי אתה כן שומר עלינו מאי שם?

ואם אתה לא יודע אז אני בכל זאת מספרת...

ומשתפת וחולקת...עם מי?

אני אפילו לא יודעת איפה אתה.

לכל מי שלא הכיר אותך,

אני דואגת לספר איזה אדם מדהים היית.

איזו נפש יוצרת, כשרון עצום.

כמה אהבה הייתה בך לכל אדם,

כמה חמלה כלפי הזולת..

כמה אהבתי אותך וכמה אתה חסר לנו

בחיי היומיום.

וכאשר הזמן ממש בורח לי מבין האצבעות,

רק אז אני בעצם מבינה כמה זמן אתה כבר לא איתנו.

ותופסת את ראשי בשתי ידיים רועדות וקולטת.

שלפני 3 וחצי חודשים זו הייתה בעצם הפעם האחרונה,

שראיתי אותך.

ואני עדיין מחפשת מסביבי...

את מהותך.