"אני לא באה! תצאי כבר ותעזבי אותי במנוחה!" צרחה בגרון ניחר. ראתה דמעות בעיני אמה כשיצאה בבהילות מחדרה . טלי מיהרה לטרוק את הדלת בהפגנתיות אחריה, אך המשיכה לעמוד, הבעת פניה נחושה ואגרופיה מכווצים. זה עוד לא נגמר, היא ידעה. שמעה את קולה הנרגש של אמא מעבר לקיר ואת ניסיונות ההרגעה של אביה. טלי התחילה לספור- בדיוק 20 שניות עד שנשמעה הנקישה ולאחריה הדלת נפתחה. אבא נכנס, התיישב על מיטתה וסימן לה בידו לשבת. המשיכה לעמוד באותה תנוחה מבלי להביט לעברו. הוא קם, כרך את זרועו סביב כתפיה ואילץ אותה לשבת לידו על המיטה.
"אל תעשי את זה בשבילנו, תעשי את זה למען סבתא. איך היא תרגיש אם את לא תהי שם? מה נגיד לה? שבתנו בת טיפש-עשרה טיפוסית שאוהבת לעשות דווקא ושונאת את כל העולם? טלי, תסתכלי אלי!"
הוא הרים קצת את קולו והפנה בעזרת ידו את ראשה לכוונו. הביט בעיניה והיא מיהרה לההשפילן. "אני יודע שאת בחורה חכמה והגיונית, אני יודע שאת לא אוהבת סתם להכאיב לאנשים. אז מה פתאום לעשות את זה דווקא לסבתא שעשתה כל כך הרבה בשבילינו?" איך היא תרגיש אם את לא תבואי לחתונה של זוהר? הוא הבן הצעיר שלה, אח של אמא, אנחנו משפחה הכי קרובה שלו. את היית כמו אחות קטנה בשבילו... אני ממש לא מבין אותך, הרי אהבת אותו כל כך בילדותך! "
"זוהר בא! זוהר בא!" היא פרצה מהדלת ורצה לאורך השביל הישר לידיו המושטות. הוא זרק את תרמילו, השחיל ידיו מתחת לבתי שחיה, שילב את אצבעותיו מאחורי גבה והסתחרר במהירות סביב עצמו, רגליה חגות באוויר כמו קרוסלה סביב גופו: "אווווירון! אוווירון!"
היא צחקה וצעקה מעונג ומפחד והוא נעצר לאט, לאט, חבק אותה בזרועותיו וקבר את פניו בביטנה: "אני ﭏכל את הילדה הזאת, אני מת מרעב וכל מה שיש פה לאכול זו ילדה רכה וטעימה, הממ, הממ" ופיו נגס בחולצתה. היא צחקה וצעקה מעונג ומדגדוגים ושמעה את קולה של סבתה מאחורי גבה:
"כבר מהבוקר היא מחכה לך, אמרתי לה שתבוא רק אחרי הצהריים, אך היא שיגעה אותי כל היום: נו, מתי זוהר יבוא, מתי זוהר יבוא..."
"תראי טלי," אביה המשיך לדבר בקולו השקט, "יש לי השערה מה קורה, כי אני לא מאמין שאת מתנהגת כך רק כדי להרגיז או לפגוע. אני מכיר אותך, אני נותן לך קצת יותר קרדיט. אך את גדולה מדי בשביל זה, זה היה מובן כשהיית צעירה יותר, אך לא עכשיו..."
היא זרקה לו מבט שואל. הוא המשיך:
"אני יודע שהערצת ואהבת את זוהר מגיל אפס , הכרזת בכל הזדמנות שאת תתחתני איתו כשתגדלי. זה היה מתאים לילדה קטנה, אבל היום..."
"על מה אתה מדבר לעזאזל?" התפרצה. אביה החריף את נימת דיבורו:
"בבקשה תשמרי על הפה שלך! אני מנסה לדבר איתך כמו עם אדם מבוגר". הוא שוב ריכך את קולו: "התכוונתי שאולי קשה לך לראות אותו מתחתן, שאולי עדיין את..."
"איזה שטויות!" היא ירקה את המילים. הוא שתק לרגע, כיווץ את גביניו: "אז מה הסיבה אם כך שאת מחרימה את חתונתו, מה קרה שאת כל כך מתנכרת לו, תגידי לי שאני אבין." הוא ניסה לצוד את עיניה, אך היא המשיכה לשתוק, מבטה שוב ברצפת חדרה.
הוא קם, נעמד מולה וניסה לשמור על איפוק כשאמר: "תוכיחי לי שאני לא טועה לגביך, שאת לא עושה דווקא רק מתוך גחמה ילדותית. בואי קומי, תתלבשי ונצא."
היא המשיכה לשבת רגע נוסף ואז קמה על רגליה ופלטה בקול נשכני: " בסדר, אני אבוא לחתונה. רק תשכח מזה שאני אתלבש. אני באה כפי שאני".
הוא משך בכתפיו ורק אמר: "עוד 10 דקות אנחנו יוצאים" ועזב את החדר.
בנסיעה ישבה מאחור ליד אחיה שפטפט בעליצות ושתקה כל הדרך. מבטה, המרוכז בגבם של הוריה, קלט את שיחת הפנטומימה שהתנהלה ללא אומר ביניהם: אמה מנידה ראשה מצד לצד ואבא נוגע בירכה לרמוז לה לחדול, מגניב מבט מהיר לאחור לראות אם היא שמה לב. טלי השלימה בראשה את השיחה, מילים ששמעה לא אחת בוקעות מהחדר של הוריה בשנים האחרונות: אינני יודעת מה לעשות עם הילדה הזאת, היא מוציאה אותי מדעתי! - דברי אמה. זה יעבור לה, זה גיל ההתבגרות, הם אנטי- הכל בגיל הזה, קצת סבלנות! - דברי אביה.
הם נכנסו לגן האירועים המפואר וטלי ראתה את הסבים מהודרים בלבושם החגיגי, ולידם עוד זוג מבוגר, והיא שיערה שאלה הורי הכלה. הוריה התחבקו והתנשקו איתם ואז הגיע תורה והיא קלטה את מבטי התמיהה של סבתה וראתה את חילופי המבטים המהירים בינה לבין אמה, ראתה את גלגול העיניים כלפי מעלה ואת משיכת הכתפיים של אמה, ראתה את חיוכה הפייסני של הסבתא המשדר "אין דבר, אין דבר", וטלי שמחה שחולצת הטריקו הישנה שהיא לובשת, בנוסף להיותה דהויה ומרופטת, היא מקושטת בכתם גדול בחזית שאינו יורד כבר בכביסה.
היא התכוונה לשקוע בכיסא המיועד לה ליד שולחנם ולא לקום משם כל הערב, אך הם הופנו לרחבה מרוצפת ומקושטת, בצדה האחת – מזנונים עמוסי מאכלים ובצידה האחר התנוססה החופה ומולה – שורות- שורות של כסאות פלסטיק לבנים. טלי לא הביטה לכוון המזנון, החליטה על כך עוד בשעת הנסיעה וקיוותה שתוכל לעמוד בפיתוי כי בטנה כבר החלה מקרקרת, אמא הגישה בצהריים רק ארוחה קלה כדי ש"בערב נוכל ליהנות מהאוכל בחתונה".
טלי מצאה כיסא המוסתר חלקית מאחורי עמוד תאורה, התיישבה וניסתה לצמצם עצמה ככל האפשר, עיניה בוהות ברצפת הרחבה המלוטשת. במחצית השעה הקרובה איש לא שם לבוֶ אליה, אך בשעה שהד'ג' הודיע על התחלת טכס החתונה והאורחים התבקשו להתיישב, אביה גילה אותה, שילב ידו בידה ואילץ אותה לשבת בשורה הראשונה המיועדת למשפחה הקרובה. מרש החתונה התנגן, הזוג הצעיר נכנס לרחבה מלווה במחיאות הכפיים של המוזמנים ונעמד מתחת לחופה, וטלי, חרף רצונה, לא יכלה להימנע מלסקור בסקרנות את הכלה. היא ממש ילדה, רזה, נמוכה ולא מפותחת, אני כבר נראית יותר מבוגרת ממנה! היא ידעה שהבחורה בת 23, אמנם צעירה מזוהר בשבע שנים אבל כבר לא ילדה, אבל במראֶה, במראֶה...היא פלטה גיחוך קצר ואביה הביט אליה בחומרה.
עם סיום החופה האורחים הקיפו את הזוג, החל טכס הברכות והנשיקות וטלי מצאה שעת כושר לחמוק ולשקוע שוב בכיסא שמאחורי עמוד התאורה וחזרה להקדיש את כל תשומת ליבה למרצפות. מסטיק היה דבוק על המרצפת השניה מימינה, וטלי נאבקה ברצונה לקום להסירו. זמן רב למדי ישבה שם ללא הפרעה ואז נכנסו לטווח ראייתה שולי שמלה לבנה וזוג נעליים שחורות מבריקות, וכשהרימה מבלי משים את עיניה, ראתה את זוהר עומד לפניה, חיוך גדול מרוח על פניו וידו הימנית חובקת את מותני כלתו.
"דנה, תכירי את טלי, האחיינית שלי". הוא הושיט את ידו הפנויה, תפס בידה, וטלי מצאה עצמה חבוקה בשמאלו, וראתה את חיוכיה הידידותיים של הכלה נשלחים לעברה.
"אני מחבק עכשיו את שתי הילדות האהובות עלי הכי בעולם" - וזוהר נישק קודם את לחי כלתו ואחר-כך הדביק ללחייה של טלי נשיקה רטובה.
היא משכה עצמה מתוך זרועו והתרחקה במהירות מהמקום, אך הספיקה לקלוט את מבטה המשתומם של הכלה שלווה אותה במנוסתה. אורחים הקיפו את הזוג וטלי נכנסה לשירותים, פתחה את הברז ובהתה בפניה הלוהטות הנשקפות אליה מהמראה.
מי הילדה הכי מתוקה בעולם?
אני!!
ואת מי זוהר אוהב הכי בעולם?
אותי!!
הממ, איזו לחי טעימה, הממ אני רוצה לטעום עוד קצת, הממ, הממ...
די זוהר, אתה מדגדג אותי, דייי!
היא ציננה פניה במים הקרים שעה ארוכה. שתי נשים נכנסו לשירותים מפטפטות בעליצות, וטלי משכה כמה ניירות מהמתקן, ייבשה את פניה וידיה ויצאה מהמקום, נחושה לחפש מקום מסתור מוצלח יותר. היא שמעה את קולו של הד'ג' המזמין את האורחים להתיישב מסביב לשולחנות ומצאה עצמה פנים אל פנים עם הוריה.
"אהה, הנה את, בואי לשולחן !" ואבא שילב את זרועו בזרועה והוביל אותה לשולחן המשפחה וטלי התיישבה ועיניה סקרו את סט הצלחות הריקות שמתחתן. מלצרית הופיע והניחה לפניה את המנה הראשונה; היא לא ענתה כשנשאלה מה היא בוחרת מבין שלוש האפשרויות, אז אבא הזמין בשבילה. מעטפת הפילו במילוי כבדים ופטריות יער בריבת בצל – כך המלצרית תיארה את המנה - קרצה לה מצלחתה, אך טלי, נאמנה להחלטותיה, עמדה בפיתוי חרף מחאותיה הקולניות של קיבתה. אבא שלח לעברה מבטי אי רצון וניסה לדרבנה לאכול, אך משהבחין שהמשיכה לא לגעת באוכל, נגס קצת ממנתה בהיחבא, שאמא לא תראה שלא אכלה דבר, אמר.
"אחד, שתיים, שלוש, שומעים? " נשמע קול בסמוך, וטלי ראתה בשולחן השכן את רועי, חבר ילדות של זוהר, עומד כשידו האחת מחזיקה המיקרופון ובידו השניה כוס יין חצי מלאה.
"בתור החבר הוותיק ביותר של החתן, עוד מגן של סימה אנחנו חברים, אני רוצה להגיד כמה מילים לפני שכולנו נרים כוסות לחיי הזוג הצעיר". הוא פתח בנאום מבודח ורווי הלצות על זוהר, הרווק המבוקש, שכה רבות ניסו לצוד אותו ברשתן ולא עלה בידיהן עד שהופיעה דנה, בחורה קטנה, צנומה וביישנית ששבתה את ליבו. ורועי הוסיף: "תמיד תהייתי מהו הסוד שעומד מאחורי הדבר הזה ששמו אהבה, כיצד קורה שדווקא האדם הספציפי הזה ולא אחר גורם לליבנו להחסיר פעימה וממיס את חומות ההגנה שבנינו סביבו, ואז אנחנו יודעים שמצאנו את המיועדת לנו, את האחת והיחידה ... " רועי זרק במט אוהב לעברה של אשתו שחייכה אליו מהכיסא הסמוך.
את יודעת שאת ילדתי האהובה נכון טלי? רק אותך זוהר אוהב, את האחת והיחידה. ומה שיש בינינו זה הסוד שלנו בלבד, אסור לאיש לדעת. את יודעת לשמור סוד, נכון ילדתי? יפה, אני יודע שאני יכול לסמוך עליך. עכשיו בואי תתלבשי, נלך לקניון לקנות את הבובה המדברת שהבטחתי לך...
המנה העיקרית הושמה לפניה, שוב לפי בחירתו של אביה, אך הפעם לא התקשתה טלי לעמוד בפיתויה. גרונה צרב, והיא לגמה במהירות שתי כוסות קולה בזו אחר זו, ואז, משחשה בטעם של נוזל מר עולה מקיבתה וממלא את חלל פיה, קמה בפתאומיות, רצה לשירותים, התכופפה מעל האסלה והקיאה תערובת של קולה ומיץ מרה. היא שטפה את פניה ולגמה קצת מים מכף ידה לפני ששבה לשולחן.
גם בנסיעה חזרה לביתם שתקה כל הדרך, אך הפעם זה עבר ללא כל הערות מצד אמה, אפילו לא בפנטומימה, היא הייתה עסוקה בסיקור החתונה על כל היבטיה, החל בלבושם של החתן והכלה, דרך עיצוב הגן, טיב האוכל ובדיקת רשימת הנוכחות של כל קרוביהם ומיודעיהם.
רק בבית, לפני שהספיקה להסתגר בחדרה, פנתה אליה אמה בקול מפויס משהו:
"את רואה, לא היה נורא כל כך, נכון? ולא היה קורה שום אסון אם גם את היית מתלבשת כמו בן אדם, הרי קניתי לך שמלה מקסימה לקראת החתונה של זוהר!"
טלי משכה בכתפיה, סגרה ונעלה את דלת חדרה ושם, שרועה על מיטתה, נדרה שזו לה הפעם האחרונה שהם מצליחים לאלץ אותה לפגוש אותו.
©
