תעלומת הרועה

איה אתה ובא כבר הערב

העדר שב, וחלילך קולו גווע

ואין צלילו נשמע בעמק השופע.

העמק נם ואין איש היודע

האם גופך, כפיר ארי שיסע

החמה שקעה כי עייפה מלכת

לתור שמך בכל הר וגיא.

צופה אני בשביל הבא מקדם

אולי דמותך תפסע בשביל מנגד

אשאל לציפור האם פגשה פניך

במעופה בשחקים מעל הר ועמק.

האפלה חלפה והאור מזה בוקע

דמותך לא שבה מדרך אפלה

הצאן פועה כי נבצר מפיו העשב

תר דמותך להובילו אל דרך התלתן.

אייכה מחמדי, עגונה אני יושבת

לגופי שק ואפר אבלה לכתך

אל מי אשא עיני בבוא הערב

ובקדרה ממתין הגדי למענך.

הלבן לבך אישי, החשקת באחרת

ולא זה הארי שבא גופך לטרוף

עגונה אני ולא תדע נפשי אחרת

האם לאבלות פני, או נבגדת אני היום.

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 220/7 שייכות ל- shulibangi