|
אח אח
נמאס לי מכל הבחורים האלו שאני יוצאת איתם. כולם אותו דבר. משעמם לי
קוראים לי נועה ואני בת עשרים ושלוש. נולדתי בקיבוץ אבל כיום אני גרה בשיינקין. כן.. יש לי גם מבטא כזה כאילו...
אני ברונטית, גוף חטוב.גובה מטר שבעים. אוהבת לשמוע מוזיקה לועזית ומאוד אוהבת את קרן פלס ועברי לידר.
לאחרונה עשיתי טרייבל טאטו (קעקוע שבטי) לכל רוחב הגב התחתון. אני ממש אוהבת אותו. כמו חלק ממני. זה הולך טוב עם חולצת בטן...
מהרגע שעזבתי את הקיבוץ והגעתי לשינקין (וגם שכרתי דירה). נרשמתי ללימודי תולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב ויצאתי עם בחורים ברמתי ובגילי. אבל די נמאס להכיר אותו דבר:
חילוני, אשכנזי, צבר ופריק או מתולתל או בהיר שיער. שהורים שלו שני דורות בארץ.
החלטתי – אעשה ניסיון קטן ואצא עם מישהו שהוא מחוץ לבועה התל אביבית. התייעצתי עם שחר, החברה והשותפה לדירה והיא המליצה על אתר "שידעך"
אמרתי לה: "זה מזכיר את השפה שדיברה הסבתא שלי בלה עליה השלום"
"לא טעית, זה אתר שידוכים לדתיים"
"מה לי ולדת? עם כל פירות הים שאני אוכלת ברחוב ירמיהו ועם הלבוש החסוד שלי?" הבטתי על הג'ינס הצמוד והחולצה המבליטה
"תתחפשי. תנסי. צאי להרפתקה!" אמרה
"את תצלמי אותנו?" שאלתי בצחוק
"כן, אני אקח את המצלמה ואעמוד כמה מטרים מכם. אולי בקניון עזריאלי!"
"אני צריכה למצוא שמלה צנועה!" אמרתי
"יש לי אחת!" הציעה בהתלהבות
נכנסתי לאתר. ציינתי את שמי האמיתי: "נועה קצנלבוגן" הגדרה: דתי לאומי לבוש: רק שמלות
לומדת: אוניברסיטת תל אביב (זה נכון) מעוניינת ב: דומה השכלה: אולפנה ועוד כמה פרטים... סטטיסטים.
אחרי כמה שעות הגיעה פנייה מ"יוסי יוסי" הוא כתב:
"שמי יוסי טולדנו. בן 25 לומד באוניברסיטת בר אילן. למדתי בישיבה ואני לומד כל יום תורה. אשמח להכיר"
הוא הוסיף מספר טלפון ותמונה בה נראה בחור גבוה עם בלורית מתנפנפת וכיפת "צלחת". בהחלט שווה. נלחמתי בשקר שהמצאתי. ועזרה בכך שחר שזירזה אותנו לקבוע פגישה.
קול נעים נשמע מהעבר השני של הקו:
"זה יוסי"
הצגתי את עצמי. השיחה הייתה קצרה ותמציתית. לא יותר מדקה. ומיד קבענו להיפגש בקניון עזריאלי. מול יטבתה. למחרת היום.
החנינו את המאזדה השחורה שלי בחניון ועלינו למעלה.
שחר עמדה עם המצלמה במקום בטוח.עליי היה מיקרופון קטן. מתחת לחוטיני לבשתי חצאית שחורה ארוכה. סנדלים. אך לצערי מצאתי חולצת פסים לבנה ובז' שקצת רואים בה את החזה ואת הבטן. אוי, הקעקוע בגב! שחר עזרה לי למשוך את החולצה למטה. ולבסוף מצאנו פיתרון של שני מהדקים שקישרו בין החולצה לשמלה. זה יהיה בסדר. נו אף אחד לא צדיק גדול. אפילו הוא.
הוא הגיע. איזה חמוד! ציציות השתלשלו לו מהחולצה. הבלורית השתלשלה מהראש. מבט חולמני מעט. כיפה כמו של נערי הגבעות שרואים בטלוויזיה (אוי הכיבוש הכיבוש). שלחתי ידי ללחוץ את ידו. הוא דחה אותה חייך ואמר:
שומר נגיעה!"
רציתי לשאול אותו מה זה. אבל עצרתי את עצמי בדקה התשעים.
"איפה נשב?" שאל
"בקפה סי פוד" פלטתי
"זה כשר מהדרין?" שאל
אוייש. אני אוכלת שם פירות ים...חשבתי, כמעט נפלתי שוב
"מצטערת. זה לא כשר. זה השם היחיד שאני מכירה כאן" הצלתי את עצמי
"אני מציע את קפולסקי!" אמר בקולו הנעים. וישר ניגשנו לשם במדרגות הנעות.
שחר צילמה מרחוק. אני בדקתי את המהדקים שהצמידו בין החולצה לחצאית. הם היו בסדר.
אוי איזה חתיך!
ישבנו והזמנו קפה ועוגה. הוא הביט בי ושאל:
"אז, נו נועה.. באיזו אולפנה למדת?"
"באולפנה של הרב מנחם!" השבתי תוך כדי שאני מעלה שם שלא קיים
"הרב מנחם? איפה זה נמצא?" תמה
"בכפר... בכפר אוריה!" יצא לי שם של איזה כפר נידח
"כפר אוריה? מעניין. זה משהו חדש או משהו שנסגר?"
"משהו שנסגר מזמן מזמן!" שמחתי על המוצא ושאלתי "היכן אתה למדת?"
"בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר ובישיבת ההסדר ימית לפני ההתנתקות"
"אוי ההתנתקות! כמה בכיתי על זה!" זייפתי קול עצוב "עוד לפני שעברתי לשיינקין!"
שוב הפלתי את עצמי...
"את גרה בשינקין?" תמה
"כן. אני לומדת שם בקהילה הדתית של תורת אברהם!"
"אין כמו תורה!" התפעל יוסי
"אז למדת הרבה תורה!" התפעלתי התפעלות מדומה
"כן. מסכת בבא בתרא, מסכת בבא מציעא. משנה, תנ"ך ופרשנות תוספות ורש"י. כמו גם אליבא דהלכתא!" אמר
"המממ... אליבא דהלכתא!" חזרתי אחרי דבריו
"ומה את למדת?" התעניין
אוי, שוב מלכודת!... "אני למדתי תורה. כלומר... כלומר תנ"ך וחומש ומשנה. וגם אני לומדת תורה עד היום ומתפללת חמש תפילות ביום כמו שצריך!"
"חמש תפילות!" הוא כמעט קפץ ממקומו "אני מכיר רק שלוש שקיימות: שחרית, מנחה וערבית!"
ואו ואו... החלפתי צבעים "אני מתכוונת לזה שמבחינתי תהילים זה תפילה. אני אומרת פעמיים ביום. אני אומרת תהילים באוטובוס." נזכרתי בנשים האומרות פסוקי תהילים באוטובוס העירוני.
"ואו ואו" התפעל הבחור "את יותר דתיה ממני!"
שוב ניצלתי
הקפה והעוגה הגיעו. הוא בירך על העוגה שלו והחל לאכול ממנה. עשיתי עצמי כמברכת ואכלתי מהעוגה שלי.
"אז את מתכוונת לכסות את הראש אחרי החתונה?" שאל "או שזו שאלה מיותרת?"
הוא כבר מדבר על חתונה...
"הו... בטח" אמרתי "אני אשים פאה ועליה מטפחת!"
"את במקרה ממשפחה חסידית?" שאל והביט בי במן תמיהה
"האמת... כן... ההורים שלי מאוד קרובים לרבי... לרבי הזה... הרבי מסאטמר!" הקרצתי את השם הראשון שעלה בדעתי
"הווו.. הוא אנטי ציוני!" כמעט קפץ "זו החסידות הקיצונית ביותר שיכולה להיות!"
"לאאא.." תיקנתי את עצמי "ההורים שלי ביקרו אצלו פעם אחת. הם לא הסכימו עם האי ציונות שלו. אבל העריכו את החכמה והתורה שלו, אי שם במקום שממנו בא – מדנמרק!"
"אני חושב שהוא מהונגריה!" הקשה יוסי. פראייר הוא לא...
"תבדוק ותראה שהוא גר תקופה מסויימת בדנמרק!" עניתי בחיוך "וגם היה צם בשביל כל עם ישראל. צם כמו שצריך, אפילו בצום שמונה באב!"
"תשעה באב!"
"אני גם צמה את יום שמונה באב!" הנפתי את אצבעי
"האמת היא שהצום מתחיל בשמונה באב ונמשך לתוך תשעה באב ואחרי כן שבירת הצום ואפשר לאכול בשר" אמר
נו, בכל זאת. הטעות הפכה למשהו נכון...
"איזה בשר את אוכלת? חלק או רבנות?" תקף בשאלה קשה
"אני אוכלת... אני אוכלת חלק בהשגחת הרבנות הצבאית!" עניתי
הוא צחק צחוק בריא ואני איתו. באותו רגע נזכרתי בבשר הלא מזוהה שאכלתי ביוון והוא מלמל כשהוא חנוק מצחוק:
"את חרדית, צבאית וגם צבעונית!"
הוא סיפר מעט על עצמו, על הלימודים באוניברסיטה ועל המשפחה הגדולה שיש לו בנתיבות. התפעלתי
קמנו ללכת. הלכתי לפניו, כנראה שלא שמתי לב אבל תוך כדי ישיבה התרופף המהדק, ולכן משקמתי ללכת, אפילו מבלי להרגיש, החולצה התרוממה באופן טבעי מעל החצאית והקעקוע נחשף במלוא תפארתו, מעל לחוטיני.
הוא ראה את זה. כן הוא ראה את זה
כי צעד מאחורי.
ושתק
שוב נפלתי!
הוא לא אמר כלום כשנפרדנו
למחרת כתב:
"למרות שלא נעים היה לך לספר לי, אני מבין שאת חוזרת בתשובה. לא כל כך משנה לי מה, מי מו ומה היה לפני. נראה שאת הרבה יותר דתיה ממני. אני מצטער, אבל מקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גדולים אינם יכולים לעמוד. לא נראה לי שנוכל להמשיך להיפגש. בהצלחה!"
לפני הפגישה הבאה, עם הנמתח הבא, לקחתי לידי ספר על מושגים ביהדות והתחלתי לקרוא. לא יזיק לדעת
שחר מכינה כבר את הקלטת הבאה.
ואני קונה את השמלה הבאה.
| 
