יצירות אחרונות
שירי מולדת (0 תגובות)
צביקה רז /שירים -20/05/2024 20:43
כַּמָּה אֲנָשִׁים נִתָּן לִסְגֹּר בָּאֲרוֹנוֹת שֶׁל עֵץ (0 תגובות)
גד לוי /שירים -20/05/2024 18:56
נֵר בְּתוֹךְ כָּל אָדָם🌹🌹🌹 (13 תגובות)
שמואל כהן /שירים -20/05/2024 02:58
נפש מתרוממת למסעותיה (2 תגובות)
אסנת אלון /שירים -19/05/2024 23:43
אנחת העולם (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -19/05/2024 20:32
שירים
פיטר והזאבהפעם זה אמיתי אני נשבע, זאב! למה אף אחד לא מאמין לי? אני כל כך פוחד עכשיו. בבקשה, אין לי סיבה לשקר. תעזרו לי אני מבקש, הוא קרב. הכינו הרובה, אני לא יכול יותר. רגליי נתפסו בענפים, הצילו! האם יטפס? יחכה שאפול? מה אעשה עם עצמי עכשיו? הזאב קורא "תרד", הציפור "הישאר", ובכל זאת יפה החיה שלמטה... "אהה" הביאו הרובה! אני לא יכול יותר. אוי לי, אוי ואי, הוא לא עשה את זה עכשיו... כמה שזה כואב, שמישהו יזמין רופא, נגיסה ישר לתוך הלב. ואשקר אם אומר שלא שורף... עדיין לא מאוחר, הביאו הרובה אני לא יכול יותר. בעבר הטעיתי אתכם, מודה. אבל זה היה בלי כוונה לחולל מהומה. אז היכן מי שנתן לי לקרוא לו "חבר"? דמי כמעט אינו שייך לי, האדמה כמעט צבעה עצמה אדום. הביאו הרובה, אני לא יכול יותר! אוי לי, אוי ואי, הוא לא עשה את זה עכשיו... כמה שזה כואב, שמישהו יזמין רופא, נגיסה ישר לתוך הלב. ואשקר אם אומר שלא שורף. עכשיו אני במקום ללא כאב ואשקר אם אומר שעוד שורף, כאן התבן נחשב למעדן, כעת אין סיבה לפחד מן הזאב מה הטעם ברובה, אם כאן הכלב הוא חבר? תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |