שבה שבת

את כמעט וכאן,

אפילו השמש יודעת

ואני חשה

איך אני מתרוקנת,

שוב

משתחלת לחצאית,

וחולצה תפורת מחשוף

תוהה,

מתי החלו פסיעותיי

ואיך הגעתי עד הלום

אוחזת תפילה,

צועדת  שגרה

אל ביתו של האל

מפחיד,

התמוגגה הסלידה

בין מלמול לקידה

עם כל זמירה,

מתמלאת

רואה עצמי מהצד

מתפללת, מתפלאת

מרגישה חלשה

מתחזקת מאובדנך

מי היה מאמין..

      ועולה בי דמעה

ויורדת ,

      אל תוך הריק שהשארת