יושבת על ראשה של גבעה ירוקה. פרחים קטנים וצבעוניים מרהיבים ביופיים, דשא רך סופג אליו את קרני השמש. עוצמת את עיני ומתחברת אליך. הדמיון שלי וכך גם עולמי הפנימי, נפתחים אליך כמו ספר. כל שעליך לעשות זה לדפדף.
זכרונות מתערבלים ויוצרים תגובה רגשית חזקה. רק אתה גרמת לי להרגיש כך. האהבה שלנו סיפקה לי אוויר לנשימה. נזכרת לפתע כיצד הבטת בי בפגישתנו הראשונה, ליבי חדל מכל פעולה. פרפר לבן מתעופף סביב ראשי ואני פוקחת את עיני. אילו רק היית פה איתי, לחוות את הטבע, לנשום אוויר צלול, לאהוב.
עוצמת את עיני בשנית, מרגישה כיצד אתה שוחה על גל הרגשות המתפרץ ממעמקי ליבי. מגיע לכל חדר בנשמתי, פותח דלתות שכבר נסגרו. הסקרנות שלך אלי מתבטאת בצורה בה אתה קורא אותי. תמיד רצית לדעת הכל, להכיר בי כל חלק שרק אפשר להכיר. היה לך חשוב להיות בקיא בכל התנהלות חיי, לדעת אותי כמו שרק אתה יכול. מרגישה כיצד עיניך בוחנות אותי ומגיעות הישר פנימה. מדפדף בנשמתי ומגיע לכל העמודים שלנו. חלקם מעלים אבק, חלקם גם מתפוררים. אך אתה חייב לבחון אותי, להיזכר, לחוש בחום שאני מפיצה כלפייך.
הלילות היפים בחיי מתוייקים אחד אחרי השני בתוך ליבי. אף פעם לא הבנת כיצד אני מסוגלת לזכור הכל, גם את הפרטים הקטנים והשוליים ביותר. לא הצלחתי לגרום לך להבין שהזיכרון שלי ניזון מהאהבה כלפייך, כך שלעולם לא אעיז לפספס פרט ולו הקטן ביותר.
אהבת לחקור אותי שעות שלמות, לשמוע מה אני זוכרת ועד כמה ניתן לפרט על כך. ואני זרמתי עם כל מה שרצית, כל כך השתוקקתי לעשות אותך מאושר. היופי הפנימי והחיצוני שלך הרטיט של ליבי בכל פעם שהגעת לתודעתי. במבט חודר אחד לתוך עיני, יכולת להתקדם אל תוך עולמי ולשאוב אותו, להפוך אותו לעולמך שלך.
גרמת לי להבין מהי תלות נפשית, מהי הקרבה אדירה, מהי אהבה אמיתית. חוללת בי סערה פנימית עם כל מילה שלך. בכי מעורב בצחוק, עומק לצד שטויות, בגרות מול ילדותיות.
נושמת לקרבי את האוויר הגבוה ביותר בעולם. אתה ממשיך לגלוש על גלי חיינו ולהתמלא באהבה שלי. משתמש בקסם שלך להגיע למקומות הנידחים ביותר בתוך נשמתי. רק מבט אחד ואני שייכת לך. אהבתי להצחיק אותך, לשתף אותך בכל מה שעבר עלי במהלך היום.
השאלות שלך גררו שעות של שיחות ללילות שלמים. תיאוריות על החיים ועל העולם. אהבה שכזאת אין גם בסרטים.
לילה החל לכסות את השמיים הכחולים. הפרחים הצבעוניים נסגרו והחלו לנמנם, נעים באיטיות בקצב הרוח. קור דק עטה סביבי והתכווצתי בתוך עצמי, צמאה לחיבוקך. הדלתות שפתחת הותירו אותי חשופה אליך. געגועים הציפו אותי כמו נהר שזרימתו חזקה וסוחפת. הזכרונות והחוויות שלנו חיים בתוכי כאילו דבר לא השתנה. יום יום משחזרת את הרגעים היפים שזיכית אותי בהם. הירח הפיץ אור לבן וזוהר. הגבעה הירוקה השתלבה בנוף הלילי. ינשוף מרובע נח לו על עץ קרוב, צלליתו השחורה הסתירה חלק מהירח. לפתע מתח כנפיו והמריא גבוה לשמיים. הבטתי בו עד לנקודה בה נעלם. תחושות של פחד, בדידות וגעגועים אפפו אותי. השארת אותי מאוהבת, מתגעגעת, עצובה, משתוקקת אליך.
וכך ישבתי על הגבעה שלנו, מנסה בכוח רב לסגור את הדלתות שפתחת,
למחוק את העמודים שכתבת,
לפורר את הספר שלנו.
*נכתב בבסיס בזמן משמרת לילה, כשהשיר שלנו התנגן ברדיו וקור הלילה חדר מבעד לחלונות. הסיפור הודפס וקיבל תגובות אוהדות בקרב הבנות סביב.
