מחסה

 

"ועם הזמן..."
___________________

הבטחות גדולות של 'בטח' ו'כמובן',
נופלות כמו גשם דוקר וקר.
ואין מחסה, לא הפעם.

חיוכים מפוזרים בצידיי השביל,
עקומים מעט, מבולבלים, עומדים ומחכים.
אולי פעם מישהו עוד ישתמש בהם.

ידיים פתוחות לרווחה, ריקות מאדם,
צמאות לעוד רגע אחד.
לעוד זיכרון, שהן לא לבד.

חלונות סגורים, מאובקים,
כבר לא ניתן לראות דרכם, גם לא אותך.
אלו השמיים שאיבדו צורתם.

חלומות טריים מהלילה שעבר, מרחפים מעל גגות הבתים,
מתנפצים לאיטם.
ואין מחסה, כנראה שמעולם לא היה.

____________________

"ועם הזמן הכל חולף..."



רק שתבוא כבר הרוח להתחיל