המיתולוגיה התימנית - המלונה

הסיפור היה לפני שנים מעטות וליחיא קונקורדנציה היה בית רחב ובו חצר שהיה משקה בצינור פלסטיק ירוק את הפלפלים לסחוג שהייתה מכינה אשתו עליה השלום בעוד הוא מזמר מיטב שירת הדיוואן הידועה משל רבי שלם שבזי עליו השלום.
והנה, לאותו קשישא בר קשישא היה נכד נוסף בשם ציון והיה מתאכסן אצלו בחצר בצריף עלוב שהשכיל להפוך למן מקום מגורי אדם נוחים וקרא לו "המלונה" יען כי בוקי הכלב היה או אפילו פינ'צי הפנצ'ר עליו השלום שנאבדו עקבותיו אי שם ונדרס לא עלינו בידי משאית.
והביא לשם טלוויזיה ווידאו ומיטה וחפצים מחפצים שונים, יען כי רצה להיות עצמאי, אבל במגבלות סבא יחיא פתחי שלא הציקו יתר על המידה.
אך הלה ציון היה ליצן גדול ועקרוט – יען בריה משונה. ואהב ללכת לדיסקוטקים כדוגמת ה"קוקוס" ולשמוע מוזיקת האוס וגם היה מבקר ב"מחולות תימן" הידוע – אי שם ברחוב המסגר איפה שזמרים כמו אהרון עמרם וציון גולן הרקידו את הקהל בדעסה או בריקוד רגיל, יען כי "לקחת את הדעסה בסבבה" כפי שאמרו חכמנו יודעי העיתים עליהם השלום.
והנה שיחק מזלו של ציון הצעיר ומצא בדיסקוטק ה"קוקוס" שתי בנות חווה יפות בלונדיניות מן צפון תל אביב בשם גילית והילית שתדמית ה"בובי שוקולד" של ציון מצאה חן בעיניהן. ונקשרה שיחה נעימה והזמין עליהן בירה שחורה וגם קצת בוטנים וזיתים ואחר כך הלה הזמינן למסיבה שיערוך אצלו במלונה בין הפלפלים של יחיא פתחי. והוא הסביר להן באופן מנומק את הדרך, לבל תטענה בשדות זרים ותאכלנה פרי הפלפל ותשרופנה פיהן לאנחות. השם ישמור ויציל. ומיד התקשר והזמין את חבר שלו ירוחם ירימי אללה ירחמו שהיה טוויל כמו ג'ירפה בלונה פארק ומי יודע הכיצד גוייס לצה"ל ואין ברשותו המידה המתאימה.

והנה קרב ובא היום בצעדי נמר או ברדלס. וציון הכין המלונה לקראת המסיבה וגם הכין וזמם כמה מזימות זימתיות. יען כי אש הסחוג עשאתהו לבעל מזג חם כמו פיתה פלאפל בעמבה. והכין מוזיקת האוס וכמה דיסקים נחמדים ובקבוקי ויסקי וטאקילה קנה בטבין וטקילין בשופר סל.
והנה נעכבו הלה בדרך לכפר סבא וציון הסבירן בסלולרי הכיצד לצאת ולעשות פניית פרסה:
" לא לא... אתן נכנסות לכיוון ההפוך- לא לעבור את המחסום, עוד רגע אתן נכנסות לקלקיליה הפלסטינית. רגע, רגע, צאו משם!"
והבנות עשו סיבוב פרסה וחזרו על עקבותיהן. ובינתיים ציון וירוחם שיחקו קלפים ושתו חצי מן הכמות של הטאקילה.
והנה הופיעו הבנות בשעה מאוחרת ונכנסו למלונה כשהן רומסות בנעלי העקב את הפלפלים שיחיא שתל במלוא מאודו וציון קיבלן בחיוך גדול ובמאור פנים והזמינן להנות מן המוזיקה ומן הויסקי והביט כה וכה וירא כי אין איש ויסגור את דלת המלונה.
ובאותו לילה נדדה שנת יחיא פתחי הקונקורדנציה וישב על הדרגש ללמוד תורה וגמרא ואחר כך קרא מן הדיוואן וישיר את זמרת רבי שלם שבזי:

"קריה יפהפיה משוש לעריך
עיר נאמנה את למלכך ושריך

יום אזכרת יפעת רבת צבעיך
לך כלתה נפשי לשכן חצריך"

ובאותו רגע אמר לעצמו: "לשכן חצרייך!" השכן הדפוק הזה הממזר איבן אל ממזר משמיע מוזיקה שחורה השם ירחם כפי שנאמר "שחורה אני ונאווה כשושנה בין החוחים!"
ונטל מקלו והלך לשוטט בחוצות העיר כפר סבא בין שיכון המזרחי א' לשיכון המזרחי ה'. כשהוא מזמר וחושב מה הייתה אשתו המנוחה אומרת במצב זה.
ונעזוב את יחיא לשוטט במנוחה ונעבור למלונה שהרי שם שתו לשוכרה ורקדו. ואחת מן הצפוניות בשם הילית שתתה בקבוק עד תומו וכששכרה עד שוכרה, נכנס בא הדיבוק של הריצה וירוחם ניסה לתפוס אותה אך היא נמלטה אל החוץ ולא נודע מקומה. וציון וירוחם חיפשו אותה ובסוף התייאשו והמשיכו לרקוד עם הנותרת גילית.
ויחיא גמר את הטיול עד תומו ושב אל ביתו בצעדים כושלים והנה שם ראה בריה משונה, בחורה לא עלינו בלונדינית חצי ערומה יושבת על הספה בבית (לשם נמלטה) ומסתכלת בו. צוחקת צחוק פרוע ואומרת: "חתיך שלי – בוא נמשיך במסיבה!"
ויחיא נכנס, הביט בה ואמר בתדהמה: "השם ירחם – בריה משונה מן אל ג'הנם!"
"בריה?" שאלה
"השם ירחם, את אסופית ענייה! איך הגעת לכאן?"
"יש מסיבה!" ציחקקה הילית
"אין לך בגדים? את עניה? לכי ללשכת הסעד יא ממזרתה!" קרא יחיא והביט בה בתדהמה וחפז לארון הקרוב אולי ימצא שם בגדים מאשתו עליה השלום
"אבא שלי עורך דין ואמא מהנדסת דרכים!" השוויצה הילית בעוד הוא בוחר לה שמלה ארוכה של כלה תימניה
"מהנדסת דרכיםםםם..." קרא הקונקורדנציה בניגון והוסיף "בדרכי מדבר בארץ לא זרועה!"
"כן, הייתי בסיני!" קראה הילית והוסיפה "איך ידעת?"
"וידבר השם אל משה במדבר סיני! – את בטח היית מבנות מדיין!" קרא וזרק לעברה את הבגד. היא לבשה אותו כשהוא אומר בקול רך יותר:
"בת ישראל!  כבודה של בת מלך פנימה!".
"כן, אני מודה, נכנסתי פנימה!" אמרה והפעם בפיכחות מה
"ומה תשתי? קפה, תה, מים?" הציע הזקן
"כבר שתיתי, יותר מידי!" קראה השיכורה וציחקקה
"אז לכי לך לשלום כפי שנאמר "הלוך הלכו העצים למשוח להם מלך!"
הוא פתח את הדלת והיא יצאה ללא כל התראה מצידו. אחר כך עקב אחריה עד שהגיעה במרחק קצרצר אל המלונה וסגרה את הדלת. משם נשמע רעש המוזיקה.
יחיא היה תמים אך לא היה טיפש, הוא נכנס במהירות פתח את הדלת ושם גילה את נכדו ציון בקלקלתו כשהוא מרקד עם גילית הלבושה לבוש מינימלי.
יחיא נמלא חימה!
"יא כופר יא משומד! שמתי עליך עין עוד בשוק כשאכלת פיתה עם גיד הנשה!" קרא בזעם. הוא ניתק את הטייפ, לקח מטאטא והיכה את נכדו.
הבנות ברחו מן המסיבה וציון נמלט מחמת זעמו של סבו יחיא.
ירוחם נמלט גם הוא כשיחיא מבטיח לדבר עם אבא שלו על ההתנהגות הנפשעת.
ויחיא רידף אחרי נכדו ציון כשהוא תופס מטאטא ומכה בו וצועק " יא כופר יא רודף זימה!, ו"ומלאה הארץ זימה!"
כך רדף אחריו מרחק קצר עד לתחנת האוטובוס והנה יצא קו ראשון של דן לתל אביב וציון ניצל ההזדמנות, טיפס עליו וברח
ויחיא נותר בעצבותו ונותר עם מטאטהו ביד והיצר על כך כי נכדו ציון פתחי, בנו של עזרי פתחי יצא לתרבות רעה והביא בנות מדין ומואב למלונה ועשה מעשה זמרי בן סלוא.
והנה יצא יחיא לדרכו בחזרה כשהוא נשבע לא לתת המלונה בידי נכדו והוא מוכרח לדבר על כך עם הבן שלו.

כשבועיים לאחר מכן חזר ציון למלונה. הזקן נרגע כרגוע העשב על ההר. אך ראשו של ציון המשיך לרקוח מזימות ומסיבות.

לכנס חזרה בתשובה של "ערכים" נכנסה צעירה וביקשה להירשם לסמינר בערד:
"מה שמך?"קראה מי שקיבלה את פניה
"הילית דביר!"
"ומה משך אותך אלינו?"
"הפסוק כבודה של בת מלך פנימה כפי שאמר יחיא פתחי!"