פוריה למהדרין
"אני? פוריה!! אני אחושרמוטה פוריה!!” ככה היא אמרה לי.
שאלתי אותה אם היא אי פעם האמינה שמשפט כזה ייצא לה מהפה.
היא צחקקה בחינניות ואמרה שבטוח לא בפגישה ראשונה.
קטי הזו הייתה מעבר לכל ספק הדוסית הכי מגניבה שפגשתי בכל השידוכים אליהם יצאתי.
בחושבי על איך השיחה התגלגלה למשפט הזה נזכרתי ששאלתי אותה את שאלות הנוהל הקבוע בשידוכים:מעמד,ייחוס,שאיפות לעתיד לגבי משפחה וכו'.
שאלתי אותה כמה ילדים היא רוצה,היא ענתה כרגיל "תריסר" מה שהראה שהיא מגוונת במקצת כי בדר"כ אומרים "שתים-עשרה" אם זו דוסית פרחה,או שפשוט יש בעיה גנטית שמגבילה את יכולתה להביא כרומוזום Y לעולם,או ”שנים-עשר" אם היא רוצה להראות שהיא יודעת יפה את השפה,ולאחר מכן הגברת משחילה כבמקרה את העובדה שהיא אקדמאית,מה שנותן את הרושם של עליה בשוויה בשוק הבשר הכשר למהדרין.
העניין בקטי הוא שהיא גם הוסיפה "כמניין שבטי ישראל" לאחר ה"תריסר" שלה.
במצב רגיל הייתי פוסל אותה על פלצנותה אבל ישר לאחר שהיא אמרה זאת היא התפקעה מצחוק ממה שאמרה.כבר אהבתי אותה.
אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את בת זוגי לשידוך צוחקת.
זה בדרך כלל נורא רציני שבא למות,וזה לא שמקבלים בסוף איזה מזמוז או משהו.
ביזנס גרידא.
לאחר שהיא סיימה לצחוק היא אמרה ברצינות שהיא שוקלת לאמץ.
ואז שאלתי אותה:”מה,רגע,את לא פוריה?”
ככה הגענו לזה.
אחרי שביססנו את עניין פוריותה של הגברת,הסתקרנתי עד מאוד מדוע היא רוצה לאמץ.
חייבת היתה להיות שם איזו בעייתיות.
תחקרתי אותה עוד על עניין האימוץ.
"שמע,אומר לך ככה,שידוכי הנחמד...” התחילה.
אהבתי אותה על כך שהיא אמרה "שידוכי הנחמד".
"ישנם כל כך הרבה ילדים קטנים ומסכנים שפשוט אין להם את האפשרות לחיות חיים מאושרים ואם אני יכולה לתת להם את זה,אז למה לא?”
אוקיי,הבנתי,היא פשוט יפת-נפש.
"אני מבקש שתסלחי לי מראש על הבוטות הלא אופיינית לשידוך,בייחוד בפגישה ראשונה,אבל אומר את הדברים בכל זאת,גם בגלל שאת נראית לי בחורה שתבין ואני מרגיש יחסית נוח איתך וגם בגלל שחשוב לי להבהיר זאת לפני שנמשיך הלאה".
היא הסתכלה עליי בעניין.
המשכתי.
"אני,קטי,חוזר בתשובה.בתור חוזר בתשובה אני די מכיר את כל השטויות של העולם החילוני.אנשים אומרים שהם רוצים להיות מאושרים.להיות מאושר זה פרפרים,פרחים וגברים מסוקסים לובשים בגדים ורודים,שרים כשהרוח מתנופפת בשיערם שירי אהבה.”
צוחקת הקטי.
"מאושר זה לא מגניב.מבסוט זה טוב.בברי סלטים אוכלים האנשים שרוצים להיות מאושרים.הם קוראים ספרים שאומרים להם איך להיות מאושרים ברכבת בדרך לעבודה במרכז עם הלפטופ.הם גם הולכים לסדנאות ובסופו של דבר להודו.אני הייתי בהודו,קטי.
וכשכל האנשים שמגיעים משם מדברים על היופי והרוחניות המדהימה,שמאוד סביר להניח שתהיה בכל מקום בו הם יכניסו לגופם סמי הזיה בכמויות שיכולות להרדים פיל אפריקאי מצוי,אני יכול להגיד לך שיש לך אחוזי תמותה רציניים מצרעת,מלריה וחוליים אחרים בסך הכל די עצוב ועני שם.כך שיוצא שכשהם חוזרים,הם רוצים להרגיש שהם עושים קצת טוב
לעולם ומאמצים איזה הודי קטן,או קוריאנית קטנה שתהיה הצעצוע החדש שלהם,שכמו רוב הצעצועים,גם יוצר במזרח הרחוק.אז,אחרי כמה שנים טובות הם מתעוררים ומופתעים מכך שלהמשך זרעם יש עיניים מלוכסנות,גמישות מופלאה ושום סממן יהודי בכל רמ"ח איבריהם או שס"ה גידיהם.אז אני רוצה את הילד שיבוא ממני ומאשתי היהודיה.וכשיגיע הזמן נעשה לו ברית מילה,ובמלאות 13 בר מצווה כמו שעשו לפנינו ויעשו אחרינו וזהו."
סיימתי ונשפתי נשיפה.
פיה היה פעור במקצת.
"אוקיי,אז לא נראה לי שנאמץ,אה?” אמרה חלושות.
חייכתי בליבי.
איתה אני מתחתן.
ידעתי שהיא פוריה.
