את הלילה הזה...-מחוייך ומטורף ליום ג'.(מסוכן להשאירני לבד)

את הלילה הזה אזכור כל חיי(שעת צהריים)

נביחות היתושים הובילוני אלייך(כנרת)

את  צמאה למים עטופה במגבת(עירומה)

ואני שוטף את המכונית עם כפית(קטנה)

חיפשתי ים ומצאתי יבשה מדממת(ונעלמת)

את הלילה הזה אזכור כל חיי

באישון ליל יצאתי אני ובניי

האחד אוחז מקל השני מצפן

"בואו ונצא לקרב!" זעקתי

"תזכרו שלא לוקחים שבויים"

"ושאף אחד לא ישתפן"

אמרתי וקרצתי לאשתי היקרה

 ששוב אחזה לשכן המסכן

את מקל הקסמים המהבהב

שבמכנסיו הקצרים

אני כעסתי....

שאלתי זעקתי בכל הימים

ובכל החלונות

השיבו פניי שתיקות

לאחר שעות של ציפייה

בני הקטן באומץ אמר

"אבא הוא מתחת לארון!"

צעדנו צעד בחשש

עוד צעד לדמיון

ועוד צעד לעבר הארון

לצוד לנו עכברון

דקיק ורזון

שביקש מחילה ממני האדון

ואני מחלתי לו על מעשיו

והכנסתיו למקפיא העליון

פניתי או אז להמון

"יאללה לרדת מהשולחן ומהחלון!"

זעקתי גם לשכניי ולחילזון

"שתיים אחר הצהרים זמן לישון"

"ומה נעשה בעכברון?"

שאלה דודתי התימנייה

שהייתה טיפה חרשת

"בארבע נמשיך להילחם!"

"נשנה גישה ואולי נחליף את האישה

עניתי בלחישה

כי היא חרשת ועברית שפה קשה

"ואל תפריעו לי להמשיך לחלום בבקשה!"

"תגידי?הוא לקח את התרופה?"

שמעתי את שרוני שואלת בחופה

ואת נאדין הצוחקת בקול גדול

"בלי פסיכיאטר הוא פשוט לא יכול"

"צודקת!" הסכימה אביבה עם כולם.

"ממש סיפור שלא תם!"

התלהבה סופיה ונעלמה בעלטה

משאירה אותי פעור פה

לזבוב נטוש חסר בית ורפה

ואני לגמתי קפה

לבלוע את הדממה

ואת עשן אופנועה של ענת

שנשף אבק דרכים

השתעל שירים של לילה

היישר לסלון ביתה של חנה

המנמנמת מול מסך כבוי מילים

ואז הופיעה האחות נירית

חילקה כדורים ירוקים ולבנים

לכל הבנות ולכל הבנים

"כיבוי אורות!"

ציוותה בקול נעים לחרשים

וצורם לאלה השומעים

"בלי פסיכיאטר הוא לא יכול"

שמעתי שוב את קולה של נאדין

בוקע ממערכת הכריזה העירונית

פה כבר נשברתי ונמלטתי במונית

לעבר איזור הדמדומים לחפש עוד מילים

וגלי גלי יצאה לחופשה של כמה ימים

משאירה אותי בודד ואור לגויים

לונלי אמר "תחזיק מעמד"

"כל הפרחים ישנים"

שאולי ארז מזוודה וברח אל השכנים...