טבעת זהב

פתאום הפנים של אבא עצובים. טבעת הנישואין

נשרה מאצבעו...שוב ושוב מנסה הוא למוצאה

בקרקעית הים. המים אינם עמוקים, אבל הטבעת

קטנה.... אמנם זהובה, זוהרת,  אבל חשוך למטה.

נקבעה אבידה...   אך לא בלתי הפיך...  חסך וקנה חדשה.

ענד אותה בגאווה ואהבה שנים רבות לצד אמא יקרה.

טבעת עגולה – צופנת מעגלי מעגלים של חיים שלמים יחד.

גם לאחר שנפטרה, ארבע שנים אחרי מותה,

כאשר היכה בו שבץ מוחי ונאמר שהוא בעצם כבר מת.

על מיטת משכבו,  אמרו הרופאים "עניין של יום יומיים", .

אבל ליבו החם היה חזק. למרות שבעבר לקה בהתקפת לב .

גם ריאותיו היו חזקות, שנים של  צעידה והתמדה ביוגה... 

הֵסִירו את המכונה המנשימה כי התברר שיכול לנשום

"אין בו כלום. ריק" אמרו הרופאים...  פניו היו רגועות שלוות.

וידיו כה חמות. עוצמה וחיוניות זרמו מכף ידו

לתוך כף ידי.  בע"ה כך נשמה נשמתו  שבוע ימים...

עד י"ב בתשרי תש"ס, מיד לאחר יום הכיפורים.

בן ע"ט נפטר.   לא זכה להגיע לגבורות.

אבל גיבור היה. מאמין, מתמיד, סבלן, מסור, צנוע,

עושה באהבה כמיטב יכולתו, ומחביא כאבו.

כמו ילד הביט לחיים בפנים, מתפעל מתפלל.

כשכעס לא הבנתי  שהיה זה מתוך עלבון.

תסכול.  חיוכו נראה לי זועף.

ובעצם היה החיוך פצוע...

אור מפציע מזֶכֶר נשמתו האילמת.