אשירה, חלק ב' (הגרסא האופטימית)

עוד אשירה לשאריות קולות שופר ממרומים-

מזמורים אזמר כי נעניתי, ידעתי ניחומים.

נחצה הים- אני, ידידיי ומשאת נפשי אוחזים

ונקרע כותונות הפסים- חומנו ינוה עולמים.

תהא נשימת תאוותי עדות שמיים- התשובות בידי.

מי שהכרתי כזדוני יברכני ויהי לצרת עברי:

"את איחולינו בך כי מה חשקת, ביטלנו אחי.

אמן ולך דרך צלחה ואהבתך מימשת", בטח סלחתי.

ובצהלה ירדו ארצה השרפים למשמע קולי

וכל ספקן מצא נחמה- אכן הבראתי האלוהים.

והתלוו השליחים באחיהם הכרובים מצדיעים.

ואם התרשמו קטני האמונה- בדד לא אשירה שירים.

וכל אשר יעל על הדעת יכיר את סתרי ליבי ודומים,

לא נוסיף להחביא- אנופף בם ואגל מה במחבואים. 

כבר לא אמלמל "בזכות מה אהבתי אדע מי לרעים"

ואת כמוסותינו המזומנים, מבורכים, נפזר המונים.