שיעור מספר 6 לתסריטאי מתחיל: אם חשוב שמוזיקה תלווה את הסצנה, כתוב זאת. רצועה צרה תכיל צלילים וקולות שילוו את תמונות הסצנה; כלומר פסקול. המוזיקה מוסיפה אווירה, מעצימה אפקטים דרמטיים של רגעי מתח, אהבה, ולעיתים גם סקס, אבל אל תסטה מהעניין שלשמו התכנסנו, תתרכז! בחר להשתמש בכלי מיתר - צ’לו וכינורות, כדי לחבר את השלווה המעושה של החוקרים עם חוסר השלווה של הנחקרת. הצלילים אמורים להשלים את מה שהקהל רואה על המסך ואת הרגשות שהדמויות מנסות להעביר באמצעות מילים, ולכן, כשמורידים את הדיאלוג ואת הוויזואליות מהמכלול, הצלילים שנשארים אמורים להיות מסוגלים להעביר חלק מהאווירה של הסרט.
אפשר להתחיל כמו פסקול לסרט מתח ערבי - כינורות מאיימים, דרבוקות עיקשות, ופעמונים. אחרי חצי דקה על אותו תו נכנסת מוזיקה מותחת, והעומק בצלילים מוסיפים לסיטואציה מימד מאיים, לא לוקח הרבה זמן עד שהמתח מצדיק את עצמו. למה בכלל צריך מוזיקה? אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים אבל גם שיר אחד שווה אלף תמונות. לסיכום, אנא הימנע מלהשתמש במוזיקה מוכרת כחלק מהעלילה, שכן שימוש במוזיקה שאינה מקורית תהיה עבירה על חוק זכויות יוצרים.
יעל הופתעה לשמוע את קולו של אלון, המספר שהבהב לה על הצג לפני שנייה לא היה מוכר. "איפה אתה?!" שאלה, ותיכף נשכה את שפתה התחתונה על שהיתה כל כך טיפשה. כשיאמר לה היכן הוא נמצא תוך דקות ספורות תגיע לשם ניידת ותעצור אותו. "יעלי, את לא מאמינה..." הוא דיבר ברצף, במן תמהיל של חוסר אמון
ובהלה. היא יכלה לשמוע אותו לנצח, להתייחד עם קולו העמוק ולומר לו כמה היא מתגעגעת ואוהבת. אבל שני הגברתנים שהביאו אותה לחקירה בלבלו אותה, הקירח חייג בטלפון הנייד שלו ויצא לפתע בסערה מחדר החקירות, והגבוה בחן את הבעות פניה שהחווירו מרגע לרגע. יתכן שבשנייה זו סיבכה את אלון. שיט!
"יעל!" היסס אלון. "את שומעת אותי?" מבטו של הגבוה חדר לתוך עיניה, והיא שמה לב שקולה מסרב להיענות לה. "יעל!" אלון המשיך לקרוא לה. זה היה מאוחר, היא ידעה. אבל היא ניתקה לו בכל זאת וזרקה את הנייד שלה על השולחן, כאילו בכך יכלה למנוע את מה שבמילא כבר נעשה. מצד שני, מגיע לו... לגדל מריחואנה באדנית-במרפסת שלה?
רגע לפני שכמעט ריחמה עליו והחמלה השתלטה עליה קטע החוקר את חוט מחשבותיה, "העכבר נלכד, אה?"
ההשוואה של אלון לעכבר עצבנה אותה אבל היא לא אמרה דבר, העניינים כבר מסובכים ממילא. היא רק היתה סקרנית איך אלון יתרץ ויסביר את הימצאותו של צמח המריחואנה, או גרוע יותר, איך יתרץ את העובדה שהוא נעלם לה, ככה סתם בלי לומר מילה. עכשיו הם בטח ישחררו אותה ואז, היא אישית תחסל אותו.
****
רבקה רוטנברג ערבבה את התה בהרהור והוסיפה כפית סוכר. "לא ראיתי את יעל מהבוקר..." שיקרה.
אלון כרסם את עוגיית החמאה שהגישה לו בצלחת צבעונית. "היא לא אמרה לאן היא הולכת?"
"לא." ענתה בשקט וערבבה, מוסיפה עוד כפית סוכר בהרהור. "מה שלומה באמת?"
אלון משך בכתפיו. "לא יודע, דיברתי איתה לפני חצי שעה בטלפון," נזכר בנימת הקול המבוהלת והעייפה של יעל. "באמצע השיחה הקו נותק... או שהיא ניתקה." ניחש בחוסר אמון.
"בטח בעיות קליטה," ערבבה כפית נוספת של סוכר. "המכשירים האלה גורמים להפרעות אלחוטיות, ידעת שאפילו מיקרוגל יכול להפריע לקליטה?"
"משונה..." מלמל אלון, ושלח יד לעוגייה נוספת. הדאיגה אותו העובדה שיעל נשמעה מודאגת ומבוהלת, בעיות קליטה לא כל כך הטרידו אותו.
"... שמעתי שבית המשפט חייב את חברת הטלפונים לפצות לקוחה שסבלה מבעיות קליטה וניתוקים במכשיר הטלפון הנייד שרכשה..." המשיכה רבקה רוטנברג שקועה במחשבות, וערבבה בדבקות כפית נוספת של סוכר. "הנה, תשתה משהו..." אמרה בקול אימהי. "אני בטוחה שהכל יסתדר. אם אתה כבר פה, תסדר לשלמה את ערוץ 2, שוב יש בעיות קליטה..." דחפה לעברו את התה.
אלון חייך אל הקשישה ושם לב שכרסם כמעט את כל העוגיות מרוב רעב, נבוך הרים את הכוס ונשף בתה החם. "מתחיל להיות מאוחר," מלמל. "לאן היא יכלה כבר ללכת..?" כמעט לגם מהתה אך נמלך בדעתו. "אולי שלמה בעלך יודע?" העיף מבט לעברו, שלמה ישב מתוח גו ובהה במשחק הכדורגל שריצד על המסך, למרות שאלון זכר שאמר לו מתישהו שהוא לא סובל כדורגל, שלמה נראה מרוכז מאוד במסך, ועוד יותר בשחקנים שרצו על המגרש. שלמה בחר לא לענות, אולי כי רבקה התפרצה מייד וענתה במקומו. "שלמה לא יודע כלום!" אמרה.
אלון כיווץ את מצחו, בהה בחוסר הבנה בשלמה שלקח את כוס התה שלו - כעיוור בלי להזיז מבט ממסך הטלוויזיה- וקירב את כוס התה אל שפתיו. "שלמה... אולי אמרה לך משהו?"
"אמרתי לך שהוא לא יודע," התערבה רבקה. "תשתה, למה אתה מחכה... אתה רעב?"
הוא היה רעב, עייף, ומותש, הדבר היחיד שרצה היה לראות את יעל. רגע לפני שלגם מהתה שלח יד לטלפון הנייד שלו, הוא יחייג אליה שוב, וישמע את קולה.
זכור, שיעור מספר 7 לתסריטאי טלנובלה אומר - ההחלטה בבחירת סוג המוזיקה, ובחירת האפקטים הקוליים או ביטולם הוא הגורם העיקרי לשינוי האווירה ולהעברת מסרים סמויים וגלויים בקרב קהל הצופים של הטלנובלה.
אלון ראה את שלמה לוגם מהתה שלו, בדיוק כשהוא עצמו הניח את שפתיו בקצה הכוס, בדיוק כשנשמעו דפיקות חזקות מהקומה השנייה ושמו הדהד בחדר המדרגות. "אלון יעקובי, פתח את הדלת!" בדיוק כשהבין שהתה שלו מתוק עד כדי בחילה, ושניהם התיזו את התה החוצה בתזמון מושלם אחרי הלגימה הראשונה.
שלמה קרא בבהלה, "רבקה!!" והתרומם.
אלון קרא "יעל??!" והתרומם.
הוא טס אל הקומה השנייה, בטוח שעוד רגע יראה אותה. אבל במקום יעל היפה והעדינה ראה שני גברתנים שהסתובבו אליו בדיוק כשעלה במדרגה האחרונה. הקירח מבניהם הביט בו. "אתה אלון יעקובי?"
"כן..." ענה בהיסוס חשדני מעט. "מי אתם? איפה יעל...?"
"תתלווה אלינו בבקשה." אמר הקירח.
מנסה להבין מי הם, שאל קהה חושים. "מה קרה?"
"דווקא חשבנו שאתה תסביר לנו..." גיחך הגבוה מבינהם.
פתאום שם לב שירד במדרגות ושני הגברתנים אחריו. בקומה ראשונה ראה את רבקה רוטנברג נשענת על ההליכון, "צריך לשים סוף לסמים האלה," צקצקה בלשונה. "עליך לא הייתי מאמינה, אלון... באמת..!"
רק ליד הניידת הבין מה היא אומרת בעצם, ההכרה הכתה בו בבת אחת כשהסתובב וראה אותה מחייכת אליו מאחורי ההליכון.
לאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
צופה נלהב יקר, גם אם נדמה שהסוף משאיר שאלה ענקית תמיד יש עונה שנייה לטלנובלה מצליחה. את סיום העונה נחגוג בקומזיץ בחוף געש בהשתתפות כוכבי הסדרה.
