על מדרגות התיאטרון/ לני קום אדרי
הייתה זו שעת ערב מאוחרת, ישובה בין קירות החדר כלא מאמינה, אלומת אור קטנה מאירה את כאבה והיא כסהרורית, בוכה ...לא מבינה, ממלמלת לעצמה ללא הפסק , מדוע? מדוע? מה היה שם? שאלות שלא ידעה להשיב עליהן... גופה הצנום מכונס וכמו ליבה קפא. תסכולגדול אחז בא, דמעותיה נשרו כמו הגשם הראשון השוטף את האבק המצטבר מחדרי ליבה הקפוא. לפתע השמיעה צרחה אשר פילחה את השקט ,זה לא יתכן! לא יכול להיות , אני יודעת מה היה שם , זאת אהבת חיים ! אמרה לעצמה, אני יודעת ...הייתי שם !מה עשית? מדוע? כיצד הופכת אהבה כל כך גדולה ביום אחד לכאב כל כך עמוק?
אני משתגעת!מציתה עוד סיגריה , נזכרת, נשברת...
אהבה זה כואב הוא אמר לה ... כואב? מה פתאום השיבה . אהבה זה הדבר הכי יפה שיש ביקום כולו! לו רק הייתה מזהה את הפחד הזה שלו , אבל היא אהבה אותו בכל ליבה המצולק וראתה לנגד עיניה את ליבו ואהבתו הגדולה אליה. שום דבר כבר לא היה חשוב מהרגע בו נכנס נתי לחייה. נתי השחקן מהחוג לדרמה, נתי הרגיש, זה ששואל כל דבר פעמיים עם חיוך ענק על פניו.
והחיוך עולה על פניה לפתע , נזכרת איך הגיע ביום הראשון לתיאטרון . גבר גבוה במיוחד , עיניים ירוקות ושיער מאפיר ...איך שהחברה אומרים "נראה טוב" החיבור בין השחקן למורה לדרמה היה מיידי היה שם משהו אחר... שאי אפשר להסביר , הצורך להיות יחד , לשוחח, לנסוע יחד להצגות , לשתות קפה אחרי התיאטרון וסתם לצחוק... הייתה שם חברות אמיתית שמצאה את המקום לשיתוף ואהבה.
לא פעם שאלה אותו "נתי אתה מאושר?" תמיד השיב "אני בסדר..." והיא חשבה לעצמה, כמה הוא ראוי לאושר האיש הנפלא הזה!!! הוא לא היה עוד שחקן שבא להגשים חלום בחוג לדרמה......הוא היה חבר אמיתי ! כזה שנכנס לנשמה!
בעודה ישובה בחדר אחזה בה התחושה לפתע כאילו תמו חייה וכיצד תוכל להמשיך הלאה? הנפילה עמוק אל תוך תהום כאובה לא הייתה זרה לה . רק שהפעם ניפצה אותה לרסיסים שקופים בכל פינות החדר.
סרט חייה חולף ביעף לנגד עיניה והיא מבינה טוב מאוד שמהנפילה הזאת יהיה לה קשה להתרומם , נפילה אחת יותר מדי!
מילי הדר האישה הקטנה והשורדת הגדולה! בשנות הארבעים לחייה מלאה בשמחת חיים ,אישה ילדה בעלת נתינה אין סופית מתרוממת לאיטה מהספה מושכת תלתליה לאחור ,מרימה ראשה , דמעותיה יבשו על לחייה ובזעקתה אין איש לצידה.
הוא שידע הכל עליה , הגירושין, המחלות , המצוקות ...תמיד היה שם .... איפה אתה עכשיו??? אה??? בן זונה!!! היא צורחת באפלה ורק השקט כאילו מתגרה בה ...את לבד משיב לה, במערכה הזאת את לבד! והיא לא מסוגלת לכעוס עליו. רק ממלמלת לעצמה ,
עד שהרמתי את עצמי מתחתיות, עד שיכולתי להרגיש שהכל מתחיל להסתדר , עד שחיברתי את עצמי כמו פאזל,סוף סוף הרגשתי שלמה...
ללא כל התראה מוקדמת נכנס לחייה ! לביתה , למיטתה ולנימי נשמתה.
בכל יום שני בשעות הערב המאוחרות היו נפגשים כל השחקנים על מדרגות התיאטרון.
חולקים חוויות ,מתחבקים ובעיקר נותנים אהבה אחד לשני ללא תנאי . קבוצה המורכבת מגילאי 40 פלוס רובם אקדמאים שבאו לחוות את קסם הבמה ואולי להגשים חלום על הדרך.
שם על המדרגות הייתה ניצבת מילי מחבקת ומחייכת לאנשים שהפכו אהובים ומשמעותיים בחייה. "המורה" כך נהגו לקרוא לה בחיוך ובהומור והיא הייתה מחייכת לעומתם כמו שומרת סוד ...עד כמה מילאו תפקיד בחייה ללא ידיעתם, ואולי זהו תפקיד חייהם !
נתי היה מגיע עם תיקו הגדול על הכתף ובו מספר פנסים שלימים הבינה את אהבתו להם.
אפילו על לולאת הג'ינס היה תלוי פנס , מן שיגעון פנסים שכזה שללא שום ספק פסיכולוגים היו מנתחים זאת לתורה שלמה . היה שואל , מה קורה? ומצביע מרחוק על המדרגה השנייה ומילי הייתה ממהרת להתייצב על המדרגה כדי לקבל חיבוק אוהב כשהם באותו גובה ...זה כמובן הצחיק אותה אבל משהו בחיבוק הזה היה שונה משאר החיבוקים עם יתר השחקנים. לחיבוק הזה הייתה משמעות כפולה , נוגע לא נוגע , רוצה לא רוצה , היא ידעה שנתי מרגיש שונה בקשר אליה, חשה את הרצון הגדול שלו לקרבתה . ותמיד השתדלה לשמור את המרחק הראוי לנוכח העובדה כי היה חי עם בת זוג משך שנים רבות.
מה שהשאיר ביניהם קשר אוהב וחם שם ...על מדרגות התיאטרון.
אותן המדרגות שיעצימו אהבתם עד כלות...
