מועקה

מתגעגעת לגשם, לשתיקות החורקות

למילים אבודים בין תווים.

מתגעגעת לירח שקרץ לי כל ערב

לאותם כוכבים רחוקים.

זה רחוק עכשיו יותר ממה שהיה

הדממה מסביבי היא התשובה לשאלה

מה יהיה גורלי? מה סימן העולם?

כמה שאלות אוכל לשאול כל פעם?

מנסה כל הזמן לברר את יעודי

מבינה שוב ושוב שאהיה לבדי.

אין לי מוזה לכתוב, אין חשק לכלום

מנסה לצייר ושוב המכחול האטום.

הראש כאילו נסגר מחושי העולם

והלב תופר את עצמו גם הפעם