הסיבוב סביב הבית של פיסטוק

והנה באותה תקופה עשו ההקלטות לתכנית החבובה הבית של פיסטוק והמפיקים נתחככו בדעתם היאך לקחת ילדים אשר יקיפו את הצריף של פוסטוק שנתרם לו מעמידר אחרי תחנונים קשים ומדורי בירוקרטיה. ועוד הלך להשיג את הטופס הזה והטופס ההוא, והמה היו מצטערין ראשי ופרנסי עמידר הטובים והתמימים אילו ראו מה עשה פיסטוק בצריף שנידבו לו השם ירחם, כמה פריצות וחשיש ומיני פורענויות, אך אני מקדים המאוחר.

והנה יחיא ראה המודעה בעיתון ידיעות על זה שדרושים ילדים קטנים להקיף הבית של פוסטוק  כפי שנאמר "סובו ציון והקיפוה" ונכון שהיה לו נכד בשם ציון, אבל להקיף אותו לא לקח הרבה זמן. ועוד אמרה המודעה כי התגמול יהיה רב מאוד.

ולכן נענה למודעה ודיבר עם הגברת הנחמדה בטלפון ומיד גייס את נכדיו סעדיה וזכריה וציון ובנימין ואת שאר בני אחייניו: ג'מילי וברוריה ותקווה ועליזה וג'מילה ונחמה ויחיא בן הזקונים של גברת צעידי ויוחאי הבן של קריטי וסעדיה הבן של אמציה כהן והביא אוטובוס שלם ומקרטע  שעושה "תשששש" מתי שהוא עוצר, זאת על מנת להכניס כל הילדים לאתר הצילומים והאוטובוס נסע ונסע וכל הילדים שרו:

"הנהג שלנו הוא זריז – הוא יקח אותנו לפריס!" ו"הנהג שלנו חברה'מן – הוא יקח אותנו לתימן!"

ויחיא התעצבן לשמע הקטע הזה וצעק: "הללו! לא מספיק ברחנו מתימן בעור שיננו ועוד אתם מבקשים שישלח אותנו בחזרה? כמו שנאמר והבאתי אתכם על כנפי נשרים ואף נהג טמע של אגד או של דן לא יחזיר אותנו לשם!"

"יש לי קלטת של אהרון עמרם!, פנה אחד הילדים לנהג. והנהג השקט והטוב שם אותה בטייפ של האוטובוס ולשמע המוזיקה הקיצבית רקדו כולם ריקוד שורות המכונה דעסה כיוון שהמסדרון הצר של האוטובוס מאוד התאים לשם כך.

והנסיעה מכפר סא לבית של פיסטוק ליד ראשון לציון, שם בנחלת יהודה לקחה שעה וחצי כי לנהג נגמר הדלק בדרך וגם בגלל שיוחאי הבן של קריטי היה צריך לרדת להשתין באמצע הדרך.

והנה הגיע האוטובוס לצריף שעמד מעבר לשביל על יד הענן

"זה דומה לבית כנסת של העורקבים!" ציין הנכד ציון

"אל תדבר איתי על העורקבים. התפללתי שם לפני חמש עשרה שנה ולא נתנו לי הפטרה ומיד פתחתי בית כנסת שלנו!" התרגז יחיא

לאחר שעה קלה, המפיקה סידרה את הילדים שילכו מסביב לבית וכך החלו הצילומים,

"אני יכול להצטרף אליהם למעגל?"

"אתה זקן מידי!" אמרה המפיקה ובעצם העליבה אותו שכן מיד אמר : "ואברהם זקן בא בימים ויולד את יצחק ואני יש לי עוד כוח ברוך השם ואני יכול להקיף בית שלם!"

"ומה עם פיסטוקים?" תבע סעדיה הקטן

"מה, שאני אחלק את עצמי?" תמה פיסטוק "אני בקושי רבע עוף!"

"ועוף יעופף על הארץ!" קפץ יחיא ושאל "ומן איפה אוכל לקבל בגדים כאלו כמו שלך?" שאל יחיא הקונקורדנציה

"מהשוק של ראשון לציון, ליד הבסטה של תנעמי!" השיב פיסטוק וחילק חתימות לילדים.

והנה לאחר שתם הכל באה המפיקה והודיעה ליחיא:

"אני מתנצלת, מסתבר שהתלוש של השכר בסך עשרת אלפים שקלים, יגיע אליכם בעוד שנה, התקציב של טופס מספר 345 נגמר וצריך לחכות לטופס 453543 שיוחתם בשעה עותקים ויחולק לעירית ראשון לציון ולטלוויזיה הלימודית!"

"מה לימודית, מה לימודית?" הצטעק יחיא "הילדים האלה הפסידו יום לימודית אחד ואת מקשקשת!"

"אני מבקשת ממך להירגע!" אמרה

"מה להירגע! עם מי אני יכול לדבר!" שאל

"אפילו עם ראש הממשלה לא תוכל לדבר!" התערב פיסטוק ומיד קפץ על אופנוע הסוזוקי שלו והתעופף מן המקום. אלא שהכובע שלו נפל וציון תפס אותו ושם אותו על ראשו בהרגשת ניצחון. שאם לא כסף הרוויח אזי כובע מיוחד יטול לעצמו.

"יחרים אבוק!, צעק יחיא, הוא קרב בצעדים כבדים לבית של פיסטוק ונתן בקירותיו אגרוף עצום שהיה משבר לוויתן טרופי בים הקריבי

"בוםםםם" נשמע קול עמום

והבית של פיסטוק שלא היה אלא חתיכת דיקט שנועדה לצורך צילומים נפל תחתיו חושף את הנוף של נחלת יהודה.

יחיא עמד המום, כשסביבו עדת הילדים ההמומים והמפיקה הבוכיה ובקול בוכים אמר: "אניה תאניה וענייה, ואני עירום ועריה והצריף אינו אלא זומ'ץ מגלייי (כלום קלוי)! ואני חשבתי שזה חומות יריחו וזה חומות דיקט"

"בוםםםם צררררר" נשמע קול השעון המעורר. יחיא המקשיש התעורר משנתו. אשתו עמדה לידו:

"יחיא, הסתיימה שנת הצהריים שלך! אל תשכח, התכנית האהובה עליך הבית של פיסטוק עומדת להתחיל!"

נכדו בנימין כבר ישב ליד הטלוויזיה, יחיא תפס מקומו לידו ואמר לו:

"יא בנימין - אסור אף פעם לשכוח את הילד בך, אפילו אני שאני בן חמישים ומשהו לא שוכח את זה!"

www.youtube.com/watch?v=Kg7LmEFzbzE