בתגובה לשיר לבנה (שלי), אופטימי ואף חושני?

אני והשמש שכאילו הפכנו אחד.

מזה שנים שאנו מתחככים, מתחלפים.

וכעת אני מזומן להסתיר לכולם,

כל הכוכבים כבו, וחמדו במאירי.

"איך לא ראינו מקודם?" שאלו.

התמזל מזלי! וצחקתי בשאר מסונוור.

עומד מנגד השמש, וחזוני כבר בעבר.

תפוס בקרני השמש, ומלאו חלליי.

חגים יד ביד, ושכבנו באופק השומם.

טפסנו במעלה הים, וגלשנו למזרח.

מזמן שחמקנו וקלו חוקי טבענו.

וכול הבריות משתחוות, חננו שאזוז.

אני בשלמותי ובוודאי גם השמש.

אז ארחם בהתנוונות התמימים...

מה חשבו, שאחמוק מהזרועות החמות?

ובאוזן נלחש לי, אבל לא הופתעתי;

"שיקר שאמר, "הנה יעלה ה"מאור הקטן"".

אז כמובן התחשבתי, אך לא וויתרתי.

ומן הארץ זינקתי, וסביב החמה חג ושר:

אני והשמש שכאילו הפכנו אחד...