באנייה

   הייתי על הסיפון. תפסתי את אחד החובלים, ובקשתי הבהרות על מקום הימצאותנו ברגע זה. במחצית הדרך, בערך, בין נקודה ר' לנקודה ע', אמר האיש, ונפנה לעיסוקיו. מבחינתי, היינו באותו המקום מזה ארבע שעות, ים דומם מסביב, שמיים ריקים מענן ואף רמז לחוף. וגם השמש, לא נראה לי שזזה. אבל המנועים עשו קולות רועמים, וזרמים אמיצים שולחו מתחת לאנייה, אז אולי בכל זאת לא עמדנו במקום.

   ירדתי אל התא, וגיליתי את זוגתי שוכבת על הגב, קוראת מגזין.

   משוש לבי, אמרתי, ואיך את נהנית ?

   הביטה בי דרך זגוגיות משקפיה וחזרה לעיין בחוברת. נשכבתי לידה ועצמתי עיניים, אך לא הצלחתי להירדם.  ככל שניסיתי, התעצבנתי יותר, והתהפכתי הלוך וחזור. זוגתי סבלה אותי בדממה, ואולי לא סבלה, ידעה להתעלם מהזוטות ולהתרכז במה שחשוב, הזבל המודפס שבידיה.

   חזרתי אל הסיפון, והלכתי אל החרטום. לא היה איש על הספסל, התיישבתי לקצת מנוחה, ובזה הרגע מעבר למעקה, מתוך הים, הופיעה אישה בהירת פנים וזהובת שיער, חוטמה סולד בחן, לבושה בכותונת לבנה רקומה, מחוררת לאורכה חורים זעירים, כמו רשת לדיג דגים קטנים.

   שלום לגברת, החלתי בפלירט בלתי מחייב, ואיך המים, נעימים לשחייה ?

   הביטה בי במהירות, כבוחנת את כוונותיי, אז חייכה, בגלותה שתי גומות חן בלחייה, ואמרה:

   טובים מאוד, אך... בודדים.

   איך בחורה מהממת כמוך מדברת על בדידות, התפלאתי.

   מה שבתוך הלב לא רואים בחוץ, אמרה.

   אני מבין אותך, אמרתי לאחר הרהור, האופן בו אנו נוהגים בין מקורבינו, אינו אלא תפקיד, ולאחר שסיימנו להציג, ונשארים לבד, וחשים בחדות את הפער בין מאוויינו הכמוסים לבין ההצגה.

   אתה מבין אותי כל-כך טוב, אמרה, ועיניה זהרו בהכרת תודה בהביטה אליי. היא התנשמה בכבדות, וראיתי בין חורי כותנתה גוף מתוח. זו ההזדמנות שלי, התלהבתי, אני יכול לעשות איתה את  ז ה .

   אין זה מתאים לנהל שיחה אישית זו במקום המוני כל-כך – אמרתי לגברת. הייתי רוצה לכבד אותך בקפה מובחר, שקניתי לקראת ההפלגה במעדנייה יוקרתית. האוכל להזמין אותך ?

   או.קיי., אמרה, ובהינף אחד עברה מעל המעקה. כשנחתה על הסיפון, ראיתי שהכותונת מגיעה לה קצת מתחת לקורקבן, ובהמשך גופה הופך למשולש מוארך הפוך המכוסה קשקשת, ומסתיים במקום בכפות רגליים בזנב דג. למרות מבנה גופה המיוחד, הייתה יציבה, כאשר הזנב פיזר סביבו כתם מים. דבר כזה עוד לא היה לי, חשבתי.

   הגשתי לה את ידי, וירדתי לפניה במדרגות. בתנועה מוזרה מסובבת של לוליינית זנב הדג קיפץ אחריי, וכף ידה הענוגה אחזה בי בחוזקה. עכשיו הייתי צריך להיפטר מזוגתי, אלא שזה היה ממש לא מסובך. דפקתי בדלת התא, ואמרתי :

   יקירה, עוד חמש דקות מתחילה מסיבה. רב החובל הזמין אותנו אישית. הזדרזי, אחכה לך שם.

   הסתודדתי עם ידידתי החדשה מעבר למסדרון. כמו שציפיתי, תוך חמש דקות החדר היה לרשותנו. יש לנו קצת זמן, אמרתי, עד שהסבתא שלי תחזור.

   אני חייב לציין, שהדבר לא הלך בקלות, אך לאחר מעט ניסיונות, ושיתוף פעולה נלהב מהאורחת המופלאה, זכיתי בחוויה מסוג אחר. כשחיבקתי אותה, היא הודתה לי, וחשבתי לרגע לעזוב הכול, וללכת בעקבותיה, אלא שהרציונל ניצח, הבנתי שאנחנו שייכים לעולמות שונים.

   הספקנו לצאת אל החרטום לפני שמשוש לבי חזרה. התחבקנו, האורחת נשענה על כתפי, לחייה צמוד ללחיי. אז הסתכלה עליי פעם אחרונה, התנשקנו, והיא קפצה. הבטתי מעל המעקה, וראיתי אותה מתרחקת בשחיית חתירה מאומנת, כאשר זנב הדג חובט בחוזקה במים. מדי פעם הייתה מסובבת פניה אליי, חיוכה קורן, מנופפת לי לשלום ושבה לשחות. נופפתי לה חזרה, עד שנעלמה מעבר לאופק.

   הסתובבתי ונתקלתי בחובל צעיר במדים לבנים צחורים, עומד מאחוריי.

   אדוני חש בטוב, שאל.

   מצוין, אמרתי.

   ואז בקשתי לדעת איפה הספינה נמצאת כעת.