סיפורים
א\עורבים לארוס
שלו
- רותי: " הכרתי אותו דרך רונית, בחור פשוט, לא מתבלט. שער שחור קצר מתולתל, ממש כמו בשיר השירים: "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב." הגיע למרכזיה יום אחד ביחד איתה, נכנס כמו בעל בית. מה מוזר, שאני אומרת שהוא לא מתבלט אבל מצד שני בעל בית? לא יודעת, כאילו המרכזייה שייכת לו, יש לו מניות, אבל בשקט כזה, לא יודעת, תחושה. כאילו ידע איפה כל דבר, הכיר את הבנות של המרכזייה. ידע לנתב שיחות במערכת, אבל, התנהג בביישנות. לא כזה נדחף. דווקא נחמד, כבר אמרתי שהוא שחרחר –אני לא אוהבת אותם במיוחד, מעדיפה בלונדינים עם עיניים כחולות".
- נינה: " בטח שראיתי אותו בבסיס, אבל מה, אף פעם לא שמתי עליו, אתם יודעים כמה כמוהו יש בבסיס? אבל פעם ריבי, זאת מהטייסת, חברה של אלי, הצביע עליו, אמרה :" את רואה את זה עם השער השחור שיושב שם על הספסל שבברכה? הוא קרוב של אירית. הוא בטח מחכה לה". ביד הייתה לו מעטפה. ריבי סחבה אותי אליו ואמרה לו שלום. הוא רק הסתכל בנו וחייך. הגוף שלו לא זז, אבל העיניים צחקו אלינו, ואילו עיניים יפות היו לו. ריבי הציגה אותנו, אבל אני לא זוכרת את השם שלו. הסתכלתי רק על העיניים שלו. ריבי שאלה אותו למי הוא מחכה, והוא אמר לה שהוא מחכה לאירית כדי להעביר לה מכתב מאחד האחים שלה שהוא פגש. ריבי רצתה להישאר, אבל אני רציתי לברוח כי העיניים שלו הסתכלו עלי, לא הפכו אותי ערומה כמו שהרבה בנים עושים, אבל פחדתי. אחר כך, לא יודעת כמה זמן עבר, ראיתי אותו מחובק עם זאתי מהמרכזייה. היא דווקא ידידה שלי, היא הכירה לי אותו טוב יותר ואז ראיתי שיש בו לא רק עיניים.
- אירית: "אני, עוד בעיר שלנו הכרתי אותו. באשקלון, אנחנו קרובי משפחה, אבל בעיר לא נפגשנו הרבה, רק בשמחות וכאלה. בבסיס נפגשנו, ועכשיו אנחנו רואים אחד את השני יותר. הוא גם עוזר לי עם החבר שלי. פעם הצליח לשחרר אותו מריתוק. יש לו חברים, משקי המשמעת".
- אבי: " ביקשתי ממנו שיחליף אותי בתורנות בשבת כי אבא שלי עובר ניתוח- איזה ניתוח איזה נעלים- ידעתי שהוא אף פעם לא מסרב. פעם ביקשתי ממנו שיחליף אותי בשמירה. ידעתי שתכנן ללכת לסרט. (בבסיס יש מועדון שמקרינים בו סרטים.) אז מה? תכנן תכנן, אבל גם אני רציתי ללכת לסרט, ואם נותנים לך- קח, אם מרביצים לך- ברח. ככה כולם אומרים וגם אני. אם אתה יכול לדפוק תדפוק, אם רוצים לדפוק אותך תערוק. ככה מלמדים אותנו, לא להיות פריירים. הוא פרייר אז מנצלים אותו, אבל מה, בחור טוב, אף פעם לא מבקש טובות . אז אמרתי לו שאבא שלי עובר ניתוח, ככה כל יום הוא עובר ניתוח. אבל אתם יודעים. באמת אפשר לסמוך עליו, לא טיפש, כל הזמן הראש שלו בספרים, בארון שלו יש יותר ספרים מבגדים, ואיזה עוגיות הוא מביא מהבית! לא צריך ללכת לחדר האוכל. אבל אם הוא יצטרך עזרה על באמת, אני אעזור לו.
- לילי: " מה'ני'גיד לכם, אני ראיתי אותו מזמן, ממי כזה, ביישן מתוק, לא כמו כל הערסים האלה, המילואימניקים האלה שמחפשים רק לדפוק ולזרוק,דוחפים ת'ידים של'ם. אני עוברת בשקם, ואתם יודעים כמה ידיים יש על התחת שלי, וואאללה כאילו אבטיח. הוא, תמיד לבד, בצידה של השקם, לא נוגע, העיניים שלו למטה . אבל מה, בשבת, לא, ביום שישי, אז אני ש'בת לי ככה על כיסא בצידה של השקם מחכה שיבוא איזה מילואימנייק לקנות לי איזה משו' טעים ולשתות . מחכה בדד, כן בדד, הם תמיד מזמינים אותי, מחפשים דפיקה המנייקים האלה, וואאללה אני עושה את עצמי מוכנה, אבל אני באימ'שלי , אני בתולה כמו סדין לבן. עושה עליהם קצת עוואנתות, והולכת עם השתייה שהם קונים , עושה כאילו המפקד שלי קורא לי, אז מה זה אסור? להם יש כסף ולי אין, .... ו.... אני רואה אותו מתקרב אלי, אחד שבחיים לא ראיתי אותו עם מישהי, בא אלי, ואומר בשקט : את לבד? כמעט נפלתי, מה הוא לא רואה שאני לבד, מחכה לפרייר שיקנה לי,חשבתי מה זה אני מתה, על המקום בחיית ה' , נתפסתי חזק ברצפה, עם הרגלים, פחדתי לנפול אפילו שישבתי. עפו לי בבטן דברים. הוא לבש סרבל ג'ינס , כמו משוק הפשפשים. חנון, אבל שקט. מתבייש. בטח אני לבד מה אתה לא רואה? עניתי לו. ישר לקחתי אותו לחדר, למה כאלה אני לא רוצה שיקנו לי, חבל על הכסף שלהם. אני מחפשת רק מניאקים. רצה לקנות לי, אבל מה, אני לא נתתי. באמ'שלי .שאל אם יש לי קפה, וואאללה אין- אמרתי לו. ריטה המניאקית גמרה את כל הקפה עם החברים שלה, ולא קנתה חדש. רמזתי לו ועשיתי עיניים, אממהמה יש לו עיניים יותר גדלות משלי. ראיתי שעומד לו, עשיתי עצמי לא רואה לו. וואאללה באלוהים, אם גדל לו ככה בסרבל, יש לו ואחד זין טרומבו, כל אחת רוצה כזה. באלוהים אני רוצה להחליף את החברה שלו . גם אז רציתי שיגע בי, הייתי מראה לו מאיפה מזדיינת הדולפינה. אל תסתכלו עלי, אני עוד בתולה. וואאללה בחיית אלוהים נקייה כמו מילון שעוד לא חתכו. אבל אז לא הייתה לו חברה. נכון שאמרתי כבר שהוא ביישן? אני חושבת שהוא קצת אהבל, לא ניסה לשים יד, רציתי להרגיש יד שרוצה ולא נוגעת- פעם שמעתי בסרט אומרים ככה. מה, כבר אמרתי שרציתי? בחיית אני מבולבלת. הוא ישב על המיטה השניה, של ריטה – היא יצאה שבת- ישב ליד הקיר,כאילו אני יש עלי סיפיליס. אמרתי לך שאני בתולה, אבל בתול ובתולה יכול להיות מה זה כיף. יכול להצליח. וראיתי מה זה עמד לו, חשב אני לא רואה. וואאללה חמוד, אבל מה זה חמור. אחר כך עשיתי את הפנים שלי כאילו אני ישנה ואז גם הוא נירדם. ס'תכלתי עליו כשיישן וחשבתי בחיית, מה זה כיף לחברה שלו אם תהיה לו. אבל הוא צריך אחת שתדבר דברים כמו שלו, כי אי אפשר להבין מה הוא מדבר. בלילה מאוחר הוא קפץ, מה זה נבהלתי, חשבתי הוא חולה ירח , כזה שהולך על הקירות, אבל הוא עוד פ'ם נרדם. בא לי עליו, אולי שווה דפיקה, אבל אני לא מפסידה את הבתולים שלי בשביל אף אחד . גם ת'יודע, הוא כל הזמן מדבר על אבא שלו, כאילו אבא שלו אלוהים בשבילו. באמת לא יודעת מה יש לו באבאשלו.
- מפקד: " מצד אחד הוא היה טיפוס של מתבודד, אך מאידך, נתן את הנשמה לאלה שהיו איתו. בגלל זה חיילים רבים התנדבו לחיפושים. לומר את האמת, עד היום הוא מילא כל פקודה על הצד הטוב ביותר. אני זוכר שפעם תותח עלה לו על הרגל. זו התנפחה, הצעתי לו שאקח אותו למרפאה, אך הוא סרב. רק בלילה מאוחר כשסיים את המטלות, יצא לחופשת שבת. ביום ראשון לאחר מכן הוא הודיע למזכירתי שיש לו חמישה גימלים. ביקשתי ממנו שיגיע למרות זאת, כי יומיים לאחר מכן הייתה ביקורת כלים. לא הייתי מופתע כאשר חזר ליחידה ועמד על הרגל הפגועה להכין את הכל לביקורת כמו שצריך . הביקורת עברה עשר. כמובן שתגברתי את הצוות שלו בעוד חייל, אבל אפשר היה לראות שאת עיקר העבודה הוא עשה. אין אצלי חיילים ברמה כזו, כל חייל אחר שלי היה מנצל את הגימלים. הוא בכלל לא התאים ליחידה. מה הכי אפיין אותו ? ספרים . ואתם יודעים משהו מוזר , הייתי אומר עורבים, הייתה לו משיכה לעורבים. פעם הרים גוזל של עורבים מהרצפה ושם אותו על קצה הגג -כדי שההורים שלו ייקחו אותו. מה שהיה מוזר הוא שכשמישהו אחר ניסה לגשת לגוזל, עורבים תקפו את המתקרב. אך כשהוא ניגש לגוזל, העורבים התרחקו וחיכו. כאילו ידעו שהמטרה שלו טובה.
עד לפני כמה חודשים, ידעתי שאבא שלו הוא החבר הכי טוב שלו. מאז שהכיר אותה, נראה היה כאילו הפסיק לבטוח באבא שלו. כמובן שהייתי עם אבא שלו בקשר, וכמובן שידעתי על המריבה בינו לבין אבא שלו, זה התפקיד שלי. אבל אין לי זכות להתערב כל עוד הדבר לא מפריע לתפקודו כחייל. כשבועיים לפני המעשה נתתי לו חופשה מיוחדת, רק כדי שינקה את הראש. הוא היה די שבור והתחיל להתחצף ולזלזל במשמעת הצבאית. הבנתי שיש בעיה.
- ננו: " ואלה לא יודע איפה מוצצים ח'ד כזה, כמו אשכנזי אבל צ'לנו. ספרים ספרים, יומ'חד שרפתי לו ספר, ספר עולה טוב באש, עם צבעים של הכתוב. כמעט בכה לי. רצה להרביץ לי והוא אפ'עם לא מרביץ. פעם רציתי שיחליף אותי במטבח לתורנות'כזה אבל הוא לא 'סכים, באתי לו עם אגרוף בפרצוף למ'האף אחד לא'מר לי לא. אמר לי " אתה רוצה להמשיך קח ת... השנייה," לא זוכר מה השנייה, משו' מפוצץ. נו אז איך 'ני ארביץ לו. 'בל אני יודע שצריך ל'זהר מכאלו כמו ש'כנזים. את המסובבות עישנתי רחוק ממנו. למה פחדתי אולי הוא שטינקר, 'כול ל'גיד למפקד, מ'ניצריך בעיות. למה אולי הוא שטינקר? תראה היה לו כוח של דוב , מרים קנה של תותח, שניים צריכם ל'רים ועוד בקושי היו מרימים. אז אם הוא היה מנסה לפוצץ לי תפנים הם היו מתפוצצים כמו תפוז על הכביש. גם ראיתי'תו פעם בבאר שבע , כמה חברה דחפו משיי' הוא ניכנס באמאמה של'הם , אין לו פחד. באתי לעזור לו, למה אני מכיר אותו. אבל ראיתי שהוא גמר איתם. אני לבד אין לי אומץ להיכנס ככה בחמש גברים גדולים. אחר כך אמר לי שהוא אפילו לא הכיר את הבחורה. אבל אי אפשר שגבר ירביץ לבחורה. ואלה סתום הבן אדם.
- יוסי: " אני גר איתו בחדר, ואני אגיד עליו רק כמה מילים,כי אחרת גם אני אבכה. כשהוא רק התחיל איתה, בפעם הראשונה שיצא איתה, אמרתי לו שהיא נותנת, כי ככה אמרו אחרים. זה לא שאנחנו מתכוונים לזונה. אחרת לא הייתי נותן לו לצאת איתה. אבל אנחנו מתכוונים לחופשייה, פתוחה בדעות שלה. וכשחזר בלילה מהפגישה איתה שאלתי אותו אם הם הזדיינו. והוא הסתכל עלי כאילו אני מסובב. אמר שגם אם הוא רצה את זה, הוא לא היה עושה את הצעד הראשון. אבל אחרי שהתחיל לצאת איתה, כבר לא עזב אותה. כשהיא זרקה אותו, אמרתי לו שכבר הזהרתי אותו. ואחר כך התקשרתי למפקד.
- היא: " עזבו אותי עכשיו, גם אני רוצה למות...
אולי גם אני אקפוץ.
מתוך הספר עורבים לארוס. כל הזכויות שמורות למזור עמיר
לא יצא לאור
|
