הַהוֹלְכִים

אלושם  של סמואל  בקט  אין לו שם, אין לו גוף, אין לו זהות. הוא "כדור גדול מדַבּרר". הדיבור הוא תכונתו הכמעט-יחידה.

במציאות בה אנו חיים צריך למצוא את המילים שמספרים על השתיקה שנוצרה בנשמה ממה שכאן קרה ממה שכאן קורה וממה שעוד יקרה.

תודה רבקה יקרה על השיר והתמונות המדברות על המצב לנו כיום לתחושתי.

שבת רגוע ושקטה

שמוליק

ואת הלומת שתיקה 

נידונה 

לפחות נהגה מילים ...

ואכן יש להמשיך 

היש לנו ברירה 

<לב> אלה לי, אהובה, <לב> לא, כנראה, אין לנו ברירה. חיבוק. <לב>

לא לבחור בשתיקה. לכתוב גם שירת מחאה, כאותם סופרים, משוררים, מחזאים וכו'. לאמנות יש כוח! 

<לב> גליתי יקירתי האהובה, <לב> תודה רבה-רבה לך ושבוע טוב יותר. <לב>

אבל לפעמים, רבקתי היקרה,

לפעמים נעלמות ונאלמות המילים

אז מה עושים?

מאין דולים אותן, איפה מחפשים אחריהן.

את מחפשת תשובה אצל חנוך לוין או  סמואל בקט.

אולי הם יתנו לנו נר דולק

ויאירו לנו את המילים  ולא נלך בחושך...

ולי יש מילים אחדות שלא נאלמות

אני אוהבת אותך רבקתי היקרה, ומחבקת אותך חזק חזק.

נורית שלך.