א\עורבים לארוס 3

שלה

• ציפי: " היא משהוא כמו שמיים, היא כמו ים, סוערת, רוגזת, שוקטת ובועטת, עינייה חומות עיניי מכשפה, בחדר נמצאת רק בשעת מנוחה . אבל באמת היא חברה נאמנה, עוזרת כשצריך אותה, תמיד לצידי. אומנם אנחנו אוהבות לריב ולצעוק אחת על השניה אבל אחר כך עושות אהבה. סת'ם בצחוק היא לא לסבית . אבל אני יודעת שהיא אוהבת לאהוב, אוהבת מין, אבל היא תמיד מעניקה יותר ממה שמקבלת. אני יודעת שבגלל זה היא סבלה הרבה. גברים הם מניאקים, מלוכלכים, רק רוצים לדפוק. בגלל זה אני מעדיפה בנות. (אבל תמיד צריכה בתוכי בנים.)  לדבר, לדבר אני מעדיפה רק עם בנות. למרות שאנחנו מכירות וחברות הרבה זמן היא לא רצתה לשכב איתי. שוב, רק בצחוק, אני בטוחה שגם עם בנות אחרות היא לא שכבה. היא סטריט כזו, חופשייה חופשייה, אבל רק עם גברים.
• אורית: " אני כמעט ולא בחדר, כך שאני לא רואה אותה כמעט, אבל לפעמים אני מסתכלת על הציורים שהיא ציירה, וזה עושה לי טוב. יש לה ציורים משוגעים, אבל מרגיעים. אני לא יודעת להסביר, גם היא קצת משוגעת, יכולה לצחוק ולשגע את כולנו בחדר. יש לה צחוק עצור, כאילו בתוך הלב.כאילו היא לא מרגישה. אבל מצד שני כשמישהי במצוקה אז היא יכולה לתפקד כמו פסיכולוג. יש לה הבנה לאנשים, והיא מרגיעה ומייצבת אותנו תמיד.
• מיקי: " היה כיף איתה, בכלל לא רעה במיטה, יודעת לזוז כמו נמר. אין הרבה בנות שדומות לה, אבל דורשת בהתאם. תעשה לי את זה, ואת זה, כאילו בביישנות. אם לא עושים מה שהיא רוצה היא נפגעת ולא שוכחת. היא לא אומרת לך, פגעת בי, אתה רואה לה בעיניים החומות שלה. הייתי חייב לעזוב אותה. מצאתי מישהי אחרת, פשוטה יותר, לא מציירת ולא משחרת-לטרף כמובן- עדיף כך, אין דרישות קשות. אם מחר נחייה ביחד, היא תדרוש ממני לשטוף כלים, ואולי אפילו להניק את הילד. מי צריך את זה? חופש חופש, אבל מה עם החופש שלי? כשראיתי שיש לה משהו קבוע שמחתי בשבילה, בכיתי בשבילו, ידעתי שיהיה לו קשה איתה. אבל אתם יודעים מה. גם קינאתי בו. באמת שהיא יודעת לעשות טוב.
• סטלה: " בגלל הסרט, כולם קוראים לי, "המגמרת", ואני בחיים שלי שכבתי עם מעט מאוד גברים, לא שאני לא רוצה יותר, אבל גברים בורחים ממני. ומי שלא- לא שווה שאני אאבד את הבתולים בגללו. היא תמיד התייחסה אלי יפה, לפעמים הכירה לי בחורים, אבל זה לא הלך. אנחנו לא חברות נפש, אבל לפעמים אנחנו מדברות אל תוך הלילה. כמובן כשלה אין מישהו, או כשאנחנו בתורנות לילה. היא שכנעה אותי ללמוד איתה קורס בספרות של האוניברסיטה הפתוחה. לא האמנתי איך היא מכירה את כל היצירות של שייקספיר, ואוהבת במיוחד את רומיאו ויוליה. במיוחד את סצנת המוות, כשרומיאו מבין שיוליה מתה והוא לעולם לא יוכל לאהוב אותה יותר, אז הוא מתאבד. היא אמרה שזו לא התאבדות, כיוון שבעצם באהבה, היא אמרה, כשמתאבדים בגלל מישהו, זה מוות חסר תועלת. היא אמרה למורה שבעצם יוליה הרגה אותו. המורה היה המום. לדעתי היא קצת התבלבלה, כנראה החבר הזה שלה בלבל אותה. אבל היא תמיד הוציאה ציונים טובים בבחינות.אמרתי לה שהיא חכמה, אבל היא טענה שזה רק בגלל שהיא יודעת להתנסח.
•  איתמר: " סתם התיישבתי לידה. תמיד אני יושב ליד בנות באוטובוס, מנסה להתחיל, אפילו אם הן מאוד מכוערות, נותן להן הרגשה טובה ומעביר את הנסיעה. היא לא הייתה מכוערת, אבל בטח לא פצצה, לא בסטייל שלי, אני יוצא רק עם פצצות בלונד גבוהות ורזות... מה? היא אומנם גבוהה אבל בטח לא רזה. הצחקתי אותה עם הבדיחות הקבועות שלי. היו בדיחות שסיפרתי לה והיא צחקה כאילו בבטן צחוק שקט מאוד, בהתחלה חשבתי שהיא בוכה. היא התחילה לספר לי על הלנה אחת מטרויה שהרבה גברים מתו בשבילה-ובגללה. שאלתי אותה אם ההלנה הזו היא רוצחת סדרתית או חולת סיפיליס שהדביקה את כל מי ששכב איתה. נידמה לי שהיא נעלבה, אבל בכל זאת לקחתי ממנה את הטלפון שלה כדי שהיא לא תחשוב שהיא דוחה אותי. הבטחתי לה להתקשר. לא היו לי כוונות להתקשר, ואכן לא התקשרתי. אולי טעיתי אולי לא. אני אף פעם לא מצטער, תמיד יש לי עם מי להיכנס בלילה למיטה.
• ריקי: " אנחנו עובדות ביחד במרכזיה. כמובן שלא כל יום, אלא על פי שיבוץ התורנות. לפעמים היא נחמדה ולפעמים נודניקית. לפעמים זורקת דברים משוגעים על מוות ועל זה שכשהיא בקומה השניה והיא מסתכלת למטה, בא לה לזרוק את עצמה, להתרסק . לדעתי מאז שהיא איתו היא קצת התחרפנה.  בכלל, גברים הם עם מחרפן. אנחנו צריכות לשמור על השפיות בשבילם, אחרת לא ישארו גברים בעולם. ואז מה אנחנו הנשים נעשה?
• גל: "טוב, לעומק הכרנו רק בתיכון, למרות שלמדנו ביחד מכיתה ו' או ז'. בחורה מוכשרת, ציירת בחסד. הפכה מהר לאישה, לא פעם נדלקתי עליה למרות שהייתה גבוהה ממני, ושמנמנה. הייתי מוכן להיכנס איתה למיטה, הייתי מוכן שתהיה החברה שלי. אבל למרות שהייתי המלך של הכיתה היא לא שמה עלי, אולי פחדה להתקרב, הרגישות שלה עוד תהרוג אותה. אני זוכר כשלמדנו בספרות על מותו של סוכן של הסופר ארתור מילר, היא התווכחה עם המורה על מותו\התאבדותו של האב. טענתה המוזרה הייתה: כי בעצם הבן רצח את האבא. היא בלבלה אותי לגמרי.
• אמא: " היא חכמה ומוכשרת. כשהייתה קטנה תמיד רקדה, כשגדלה היא ציירה ושרה. כשהתגייסה פחדנו שתפסיק עם התחביבים כי לא יהיה לה זמן, אבל היא המשיכה בעקשנות ובהתמדה, ואנחנו שמחנו. יש לה אחות והן חברות מעולות, לא רבות ואפילו נרדמות יחד תוך כדי שיחות לתוך הלילה. אני לא יודעת איך לעזור לה עכשיו. קשה לה וקשה לכולנו, היא בהלם ואנחנו מקווים שלא תעולל לעצמה מעשה נואל. היא  מרגישה אשמה במה שקרה לו. הכל היא לוקחת על עצמה. אני מקווה שלאט לאט נצליח להוציא אותה מזה. בשביל זה יש משפחה, לעזור האחד לשני.
•  
• אמא שלו [בוכה]: " אני לא מאשימה אותה, כולנו אשמים. היא בסך הכל ילדה. וילדים לא מתכוונים לגרום לנזק כזה. אני עוד לא יודעת למי כואב יותר, ואני מאוד מנסה לשים את עצמי עם כל הכאב שיש בי כצופה מהצד. ראיתי את מה שעובר עליה בימים האחרונים. לא רק אנחנו צריכים חיזוק. גם היא. גם היא נפגעה ממה שקרה.היא לבטח תתחתן יום אחד, ואני אשאר בלי בן, אבל גם לה תמיד יהיה כתם בנשמה, אני מאמינה ומרגישה שהיא תמיד תבכה בגללו.  לדעתי אם בעלי והבן לא היו עקשנים האחד לשני, זה לא היה קורה, וגם היא לא הייתה נפגעת. אני רואה איך המשפחה שלה סובלת יחד איתה, בסך הכל הם לא רצו שזה יקרה. ונראה לי שכולם במשפחה ההיא אהבו אותו וזה כבר עושה לי טוב. הכי חשוב היה לי שיהיה לו טוב עם מי שהוא רוצה, ואם הוא אהב אותה הרי גם אני אוהבת אותה. גם עכשיו אחרי מה שקרה.
•  תסלחו לי אין לי כוח לדבר יותר. יש לי משפחה לשקם ואני לא יודעת אם יש לי כוחות.

 כל הזכויות כרגיל שמורות למחבר. מזור עמיר