מָוֶת מָתוֹק

מִתַּפְרִיט מְנוֹת הַסּוֹף

הַיָּדוּעַ, עֲטוּר קְצִיפַת-חֲלוֹמוֹת

מְתוּקָה, כְּרוּחַ טוֹבָה,

מִתְאַבֶּכֶת.

כּוֹס קֵץ הַיָּמִים תֻּגַּשׁ

בִּמְתִיקוּת אֵין- כְּאֵב,

כּוֹס  שַׁלְוָה עֲמֻקָּה,

מְבֹרֶכֶת,

בָּהּ תְּהֵא תִּקְוַת הַסִּיּוּם

מְסוּכָה  בְּמֶתֶק חֲלוֹם

עַל מָוֶת  רַחוּם אֲשֶׁר

יָבוֹא לְפִתְחֵךְ בְּאַדֶּרֶת חֶמְלָה

מִשְׂתָּרֶכֶת.

לְכִי מֵעִמִּי בִּזְמַנֵּךְ הֶחָתוּם,

עֵת שֵׁנָה,כְּשֶׁחֲלוֹם   מְרַפְרֵף

עַל רִיסַיִךְ, לְהֶמְיַת הֶעָלִים,

לְקִינַת גִּבְעוֹלִים ,כְּשֶׁעָלַיִךְ  הַשַּׁחַר

שׁוֹמֵר .

בְּבוֹא מָוֶת מָתוֹק

אֵתֶּן  לָךְ לָלֶכֶת  לְאֶרֶץ  צְלָלִים

לְתִקְתּוּק הַשָּׁעוֹן

הַסּוֹפֵר.

אֶשָּׁאֵר לְבַדִּי, עִם רוּחֵךְ ,

כְּצִלֵּךְ , אַהַבְהֵב

אַחֲרַיִךְ, לָךְ 

נֵר.