רק נחת, ועוד בטרם הספיק לקפל את הכנפיים, רחף לענן מחסן היכן שרונאל מחכה לו. הוא מעיף מבט מהיר על השעון שהופיע בקצה הכנף כאשר לחץ על המתג שעל גופו: יש עוד חמש דקות, הוא הגיע בזמן. לוחץ שוב על המתג ומעלים את השעון, מוודא שכל המתגים במצב off, ואז מקפל בזהירות את הכנפיים ומצמידן לגבו. בשארית הדרך הוא נצמד לעננים, מנסה להעלים את עצמו, מקווה שלא יפגוש מי מן הבכירים או גרוע יותר, את הבוס עצמו, כי אז יכול להגיד שלום לתוכנית.
בדרך כלל, אינו ממהר לחזור. הוא אוהב את המשימות שמוטלות עליו לאחרונה, וזאת בניגוד לתקופת חניכותו, כאשר עשה לרוב רק עבודות שחורות. הוא מנסה להיזכר בביטוי ששמע מפי חייל שפגש באחת המשימות הראשונות, ומחייך בהיזכרו: עבודות רס"ר . אך לא עוד. עכשיו הוא כבר לא טירון, הוכיח את עצמו כאחראי וממולח דיו שאפשר להטיל עליו כל משימה. טוב, אולי לא הכל, אבל כמעט. הצלתו של החייל ההוא הייתה עבורו משימתו המשמעותית הראשונה, והוא נזכר בו בגעגועים. מאד היה רוצה לפגוש בו שוב, לדעת מה עלה בגורלו, כיצד התנהלו חייו. אך הוא יודע שאין זה אפשרי. כמה זמן עבר מאז במונחים של חיי אנוש? אינו זוכר בדיוק, יצטרך לעשות חשבון וכעת אין לו זמן, עליו למהר כדי לא לפספס את ההתחלה.
אך פניו של החייל הצעיר עם חיוכו צחור השיניים לא עוזבים אותו, והוא נזכר במעוף המטורף שלו באותו יום, צופה בו דרך המסך שעל הכנף עושה את דרכו בגיפ בצבאי הישר אל תוך מלכודת המחבלים ושר לו בקולי קולות שיר קיצבי. הגיע ממש ברגע האחרון, המחבלים ארבו מטרים ספורים משם בעיקול הדרך, ולחץ על המתג של המדים הצבאיים תוך כדי קיפול הכנפים, לא היה לו אף רגע להשתהות. הוא חש שהחולצה נמתחת בגבו על-ידי הכנפיים שלא הספיקו להתקפל כהלכה, אך כבר ראה את הגיפ לפניו והושיט את היד לעצרו, מקווה שהנהג לא יבחין בכך. החייל עצר והוא צלע עד שהגיע לרכב וזאת על פי תוכנית מספר אחת שרקם במשך המעוף. סיפר שהוא בדרכו הביתה, יציאה ראשונה מהטירונות, הוא גר שם במושב (הצביע על קבוצת בתים שנראו לא הרחק, בכוון ממנו בא החייל). "עשֶה לי טובה", כך אמר, "תקפיץ אותי הביתה, כמה דקות נסיעה בשבילך, אני הרוג מעייפות וגם הנעליים האלה הרסו לי את הרגליים". החייל חייך ולקח את "הטירון” הביתה , וכך ניצל מהמלכודת. הוא פטפט איתו באוטו, סיפר לו מעשיות על "הטירטורים בטירונות", נסה לעכבו מספר דקות נוספות ליתר ביטחון, ידע שעד אז המחבלים יתגלו על-ידי חולית הפטרול ויחוסלו. ואמנם כך היה; הוא התעופף מעל הרכב לאחר שנפרד מהחייל והספיק לראות שעד שזה חזר לכוון נסיעתו, הדרך הייתה כבר בטוחה. אז הוא גם למד את הביטוי "עבודות רס"ר " משאלה של החייל, והוסיף אותו למאגר שלו, אולי יזדקק לו בעתיד.
הוא זוכר בנוסטלגיה את האופוריה שפקדה אותו לאחר הביצוע המוצלח של המשימה החשובה הראשונה שלו. המריא חזרה מאושר, מרחף תרתי משמע. היתה לו גם תוכנית מספר שתיים למקרה שהחייל לא יעצור לו, אך זו הייתה הרבה פחות אלגנטית מבחינתו. במקרה כזה התכוון לפוצץ את אחד הגלגלים של הגיפ, דבר שיאלץ את החייל לעצור ולהתעכב עד שיחליף את הגלגל. גם כך היה משיג את מטרתו, אך כמובן שתוכנית מספר אחת הייתה עדיפה מכל הבחינות, גם בגלל שלא רצה לגרום לחייל טירחה מיותרת, אך בעיקר רצה לשוחח עם בן אנוש. עד אז הספיק אמנם לראותם, אך לידי שיחה עימם טרם הגיע. הוא לא מיהר לחזור, ריחף באיטיות מעל הכוכב הכחול היפהפה הזה, מתפעל כל פעם מחדש ממעשה הבריאה וחושב טובות על הבוס הגדול החכם שלהם, שחרף קשיחותו, אין שֶנִי שידמה לו.
הוא מגיע לענן מחסן, משמיע את הסימן המוסכם ורונאל פותח לו מיד. "אiראל, סוף סוף, חשבתי שלא תספיק, זה עומד להתחיל מיד" אומר לו חברו. הם מתרווחים על ענני הנוצה הקטנים שהכניסו לכאן לפני יותר משנה, כאשר נתפסו לעניין הזה לראשונה. נכון שיש הוראה מפורשת שאין להשתמש בענני הנוצה לצרכים אישיים והעבריין צפוי לעונש, אך זו גזירה שרובם לא עומדים בה, והבכירים מעלימים עין.
רונאל לוחץ על המתג ועל הדופן העבה של ענן מחסן מופיע בת אנוש זעירה בעלת תלתלים בצבע משונה, כעין החלודה, שמכריזה בקול צפצפני שזו תוכנית הגמר של "לרדת בגדול" ושצפויה לצופים הפתעה גדולה, המתמודדים כולם הורידו במהלך תשעת החודשים טון וחצי ממשקלם.
רונאל משמיע שריקת התפעלות, ואוראל מהרהר שבתור אחד שאינו שוקל דבר, העניין הזה של המשקל אינו נהיר לו די צורכו. הוא יודע שמשקלם של בני האנוש קשור למזון, עוד דבר לא מוכר לו. אמנם ראה מזון כמעט בכל גיחה שלו על כדור הארץ וזה בהחלט עורר את סקרנותו, ביחוד הדברים היפים האלה, הצבעוניים והמקושטים שבני אנוש מכנים עוגות. אך הם הוזהרו חזור והזהר במשך הכשרתם ובתדרוך לפני כל משימה לבל יכניסו דבר אל פיהם. אמנם בהגיעם לכדור הארץ הם לובשים דמות אנוש, אך זה לא אומר שהם יכולים גם להתנהג כמוהו וזה כולל גם את עניין האכילה, כי כל נסיון להכניס דבר לפיהם יהיה קטלני מבחינתם. למרות זאת, לא אחת הוא תהה מה מרגישים בני האנוש בשעה שהם אוכלים. ללא ספק זה מסב להם הנאה מרובה, אחרת מה הטעם לפטם עצמם לדעת, כמו במקרה של המתמודדים האלה, ואז ללכת לתוכנית הזו ולענות עצמם במשך תשעה חודשים בכל מני פעילויות מאמצות ומסוכנות ובאכילת עשבים שונים ומשונים בלבד, וכל זאת על מנת להוריד משקל. לך תבין את בני האנוש האלה!
"אוראל, מי אתה חושב יהיה היורד בגדול ויקח את המכונית?" מפסיק רונאל את הרהוריו.
"לא יודע, וגם לא כל כך איכפת לי. רציתי שאחת מבנות חוה תנצח, אבל הביריונים האלה שלחו אותן הביתה, כך שלא משנה לי..."
"אוש, אתה ובנות חוה שלך, רק עליהן אתה מדבר כל הזמן!" חברו שולח אליו מבט סונט וחוזר לעיין בתכנית.
בנות חווה! הוא ראה את בת חוה הראשונה שלו בתוכנית אחרת שצפה בה יחד עם חברו עוד לפני שהתחיל לבקר בכדור הארץ. אינו זוכר כבר את שמה של התוכנית, אך אותה בת חוה לא נשתכחה ממנו, גם לא מה שאירע לאחר מכן. היתה זו תוכנית זיווגים טלוויזיונית ואותה בת חווה בחרה לעצמה בן זוג מבין ארבעה בני אנוש שהתייצבו לפניה. אוראל לא ישכח את הזעזוע שפקד אותו כשראה לראשונה את אותה בת חוה. היו לה שערות משי ארוכות שזהרו כזוהר השמש, זוג עיניים כתכלת הרקיע ושתי בליטות בחלק העליון הקידמי של הגוף שכמותן לא ראה עד אז. ואיזה פנים! פני מלאך ממש, למרות שכאן, במקום משכנם, בין פני המלאך המרחפים מסביבו, לא פגש עוד אחת כמותה. בסיום אותה תוכנית היא בחרה באחד מבין הארבעה, הנאה מביניהם, בעל חיוך מצודד ושיניים צחורות. אוראל היה מרוצה מהזיווג ורצה כבר לפרוש לעננו הפרטי, אך רונאל עיכב אותו:
"מה דעתך שנבדוק אם הזיווג עלה יפה?" שאל . הוא לא חיכה לתשובה והתחבר מיד למכונת הזמן שבענן מחסן, תקתק מה שתקתק ועל הצג הם ראו כבר את הזוג כעבור שבועיים, מחובקים וקורנים. נחת רוח הציפה אותו, אך היא נמחקה במהרה כאשר רונאל לחץ על עוד מתג והם ראו את הזוג כעבור חצי שנה, שמעו את בן האנוש צועק וראו את בת חוה מכווצת בפינת החדר. רונאל דילג חודשיים קדימה, ולזוועתם הרבה ראו משהו שלא הכירו עד אז: בן האנוש היכה באגרופיו בראשה ובגופה של בת חוה שצעקה ובכתה נואשות.
רונאל מיהר לכבות את המכשיר ושני החברים עמדו נדהמים דקות ארוכות. אוראל התעשת ראשון: "מוכרחים לעשות משהו להפסיק את הזוועה". חברו הסכים עימו.
"בוא נלך להתייעץ עם חכמיאל, הוא יידע מה לעשות ויש לו גם סמכות להחליט על משימה."
הם חפשו את חברם הבכיר והוותיק מהם ומצאו אותו שרוע על ענן מצע. חכמיאל התקשה בתחילה להבין את דבריהם המבולבלים והנרגשים, והם נלאצו לחזור שוב על הסיפור. לבסוף אמר: "חסר לכם שהבוס יידע במה אתם מתעסקים בזמנכם הפנוי! מכונת הזמן היא מחוץ לתחום עבורכם ואוי לכם אם הוא יגלה! אתם יודעים ששום דבר לא נסתר ממנו, הוא רואה כל, מזלכם שיחק לכם שיש לו עיניינים דחופים יותר לטפל בהם משני פירחחים זבי חוטם!
"אבל מה יהיה על בת חוה, הביריון הזה עלול לקפד את פתיל חייה" פלט אוראל בטון נרגש וחש שדמעות של מלאכים מציפות את עיניו.
המשך יבוא
