רציונאליות רגשית / רונן

הספר המהולל והיחיד במינו של מנאר ראה אור במהדורה ראשונה בהוצאת SECUNDA בשנת 1904. לצערי לא הצלחתי לאתר אף עותק ממאתיים וחמישים העותקים ויש אומרים כי הם עלו באש יחד עם בית הדפוס בשריפה הגדולה של 1907. ההוצאה השניה והמצומצמת יצאה בשנת 1911. חמישים העתקים בלבד הודפסו, התמזל מזלנו ואחד מהם הגיע גם לספרייתנו.

או שמא אקרא לך קוראת יקרה

למרות שאין בידי שום הוכחה כי אכן את היא זו ששאלת את הספר בשנית. לא אוכל לתאר לך את הפתעתי כשלא מצאתי את הספר על המדף אלא על עגלת הספרים המוחזרים. מקרה ממוזל זה איפשר לי לתארך במדויק ולדעת כי הפעם שהה הספר במחיצתך עשרים ושבעה יום. יומיים יותר מאשר בפעם השנייה בה הוא שהה אצלי.

אני מקנא בך על הדרך הנפלאה שבה את צועדת כעת, ועל הגילויים שעוד ממתינים לך בהמשך. אני סוכר את עטי ומתאפק לא לקלקל לך. כמו שמנאר מציין, הגילויים האמיתיים יכולים לנבוע רק מבפנים החוצה, כשם שהר געש אינו יכול להתפרץ פנימה. אגלה לך רק דבר אחד: החל מהפעם השתים עשרה הקריאה הופכת למשהו אחר לגמרי.

"... עת ערפילי התרבות נמוגים בנשוב בריזת  conocimientoinnovadores." מושג שמנאר עוסק רבות בהגדרתו ובהוכחת קיומו.

אבל מרוב התלהבות אני מקדים מאוחר למוקדם או חוטא בחטא "הרציונאליות הרגשית." בוודאי תוהה את על כישורי ה'שרלוק הולמס' והיכולת הדדוקטיבית שלי לקשר בין הפעם הראשונה ששאלת את הספר לפעם השניה. (הרי יכולים היו אלה להיות שני אנשים שונים), ובוודאי את עומדת נפעמת אל מול יכולתי, המיסטית כמעט, לגלות את זהותך המינית. להרגיעך, אין כאן מעשה כשפים או ראיית הנסתר. פשוט שימת לב לפרטים הקטנים (פרק שבע עשרה). שמתי לב כי דפי הספר נותרו ללא רבב וללא כל סימן המעיד שמישהו עיין או אפילו קרא בו. לא מצאתי, לשמחתי, שום עקבות ל'אוזני חמור' בפינות העמודים (מנהג מזעזע לסימון העמוד האחרון שהקורא הנבער הגיע אליו). כמו כן, כשהנחתי את הספר בחופשיות על גב כריכתו הוא לא נפתח מעצמו בעמוד מסויים, דבר המצביע בברור כי לא נאנסה הכריכה באותו קימוט אכזר כאשר קורא חסר רגישות מניח את הספר פתוח כשפניו מטה או אף חמור מזה אוחז בו ביד אחת, כששתי הכריכות צמודות זו לזו כבמיטת סדום אכזרית. בין דפי הספר לא ניכרו אפילו רווחים זעירים המצביעים על שימוש תרבותי יותר בסימניה. מכל זאת למדתי הרבה על אופייך וכי את זוכרת (כמוני) על פה את מספר העמוד האחרון שקראת. יתכן שאפילו קרה אותך את אשר קרה לי לא פעם, שהתחלת לקרוא בספר ולא הנחת אותו מידך עד שסיימת.

לסוגיית זהותך המינית, התשובה קלה ופשוטה הרבה יותר. באוחזי את הספר בידי יכול אני בקלות לחוש בריח הקל והמשכר של בושמך.  חייב אני להתוודות ולספר לך, כי כעת אני עוצר מדי פעם במהלך הקריאה, עוצם עיניים, ממשיך את המשפטים האלמותיים בראשי, ומתענג מלוא האף. "יש והרוח השוחה כנגד זרם התודעה, כסלמון באביב, תגלה זרמים נסתרים המסייעים לה בדרכה..." (שם, עמ' 3)

שלך

בידידות חסרת פשרה

ד. בוסטוס