מארח
התחלת לגדל זקן או ששכחת להתגלח?" ליטף אביו את לחיו האחת וסטר ללחיו השניה.
חיבק את הוריו, את אחיותיו הקטנות, ליטף את הכלבה שנכנסה אחריו מן החצר, מגירה ריר על מכנסיו. התיישב לנוח על הספה."חיכיתי המון לאוטובוס מבאר שבע, וגם הוא היה צפוף, לא היה מקום לשבת." לא נתן להוריו להתאושש משטף הדיבור והמשיך " הזמנתי מישהי לישון אצלנו בשישי שבת." בחלל הסלון השתררה דומיה לדקה, שאותה הפרו האחיות קופצות במעגל סביבו ושרות " יש לך חברה, יש לך חברה, עקומה ומכוערה, שמנה וגם פרה." הכלבה קפצה יחד עם האחיות, לא מבינה מה השמחה, מנצלת כל הזדמנות לעלוז.
" אתן מה זה צודקות, חכו תראו." אמר בחיוך.
" אני מקווה שהיא אוהבת אוכל ספרדי!" צעקה האם שכבר פנתה אל המטבח כדי לא לשמוע את צעקות השמחה של הבנות. מאושרת גם היא שבנה מביא סוף סוף חברה הביתה. ולא סתם כדי להכין שעורים.
"תרצה תאכל, לא תרצה לא תאכל, אם היא לא תאכל אני אדע שהיא לא בשבילי, אם היא תאכל אז יש לה סיכוי." אמר מחבק תוך כדי כך את אמו הלבושה בסינר, עטופה בניחוחות מטבח ספרדי. ריח שום ובצל המיטגנים להם בשמן זית סמיך. ריח התבלינים: כורכום וכמון, פלפל אדום חריף ופלפל שחור. אפשר להסתמם רק מהריחות, חשב.
האב שתק, מהרהר על טיב הבחירה של בנו. האחיות המשיכו לבלבל לו את המוח, שואלות איך היא נראית ומה היא עושה והאם יש לה אחים ? הוא רק צחק, ומתח אותן עד כמה שיכל היה. כעבור כמה דקות כאשר ראו האחיות כי שום טובה לא תצמח, עזבו אותו לנפשו. אז ניגש למטבח לטעום ממאכליה של אימו. התיישב ליד השולחן והיא הגישה לו צלחות עמוסות כל טוב, ממיטב המטבח הטריפוליטני : ואותם ריחות שהריח קודם משערה של אימו. השום והפלפל האדום המבשמים את הקירות לזמן ארוך בריחם, שיש האוהבים ויש המתעבים. באו לידי ביטוי כעת באוכל כמו בחריימי, שזה דג עם רוטב אדום וחריף. בקוסקוס הטריפוליטני השונה מזה שנהוג לאכול בצפון אפריקה.- את הקוסקוס הזה כיסה רוטב אדום עם שעועית ובשר בקר כשבתוך הרוטב התבשלו גם ממולאים שונים כמו קוסה ומחשי. שמות קשים לביטוי ומשונים לאכילה בפעם הראשונה. הוא אכל מכל צלחת עד שכמעת התפוצצה בטנו. התמתח על הכיסא ושיחרר את החגורה הצבאית מעל המכנס הצבאי שעדיין לא החליף, כיוון שטקס האכילה ממטעמי אימו, היה חשוב לו יותר מאשר הורדת הסממנים הצבאיים מעליו.
" אמא, אני הולך להתקלח. יש מים חמים ? אחר כך אספר לך עליה. " עלה לחדרו, אסף חליפת טרנינג, נכנס למקלחת ונתן למים לשטוף את שעמום הדרך מן הבסיס. נתן לאדים לטוות קורי תקווה לציפיות מן הביקור.
סלון המשפחה התמלא לעת ערב בחברים מבית הספר, מהשכונה. הם שירתו ביחידות אחרות ודיברו על חברים אחרים שלא יצאו לחופשת שבת ועל כאלו שאולי יגיעו ביום שישי. הביט על הנמצאים בסלון. לא כולם חבריו. אין לו הרבה חברים, אולי שנים שלושה, כל היתר הינם ידידים, ולמרות זאת הסלון מלא קולות, חוויות וגעגועים. הטלוויזיה פעלה בקול והאחיות רבו האחת עם השנייה לגבי התוכניות שהוצגו על המרקע.
בלילה, לאחר שכולם הלכו, שכב על מיטתו והביט על מנורת הלילה שהטילה צללים על הקירות, לא מצליח להירדם. חשב עליה רבות: על גובה ומלאותה, על עיניה החומות חמות , על ציוריה המופרעים, על שערה הארוך השופע, עד שלבסוף נסחף אל השינה סובל מנים ללא נים, לא חולם עליה או על אחרות.
למחרת הבית נקי כמו לקראת כל שבת. לא שביום יום הבית מלוכלך, אך היום הוא בעצמו בדק, ביקר, העיר. אימו קיבלה את הערותיו בחיוך מבין. האחיות חזרו מבית ספר רועשות כתמיד. האוכל המשיך להדיף ניחוחות מבושמים, מבשמים, שאליהם הצטרף ריחו של הלחם הביתי שאמו אפתה. האחיות התרחצו מוקדם כדי שהמים יספיקו להתחמם גם בשביל האורחת. הן רצו ביחד לסלון ופרשו את בית הבובות שלהן, מפזרות את החלקים על השטיח הצבעוני הפרוש, מבלגנות את מה שכבר סודר. כולם ציפו לראות את מי הוא יביא, מהי בחירתו. זו לו פעם ראשונה.
נסע לאסוף אותה בתחנה המרכזית. ירדה מהאוטובוס , שמלה בדואית מרוטה לגופה, כחל חזק לעיניה, טבעות על כל אצבעותיה ואוסף עגילים מעטר את אוזניה. צמידים על מפרקי ידיה ובמפתיע גם על קרסוליה. הוא לא זיהה אותה תחילה. אחר כך, אסף את תרמילה " מקווה שהנסיעה עברה בשלום." הנהנה בראשה והלכה אחריו לרכב. פתח למענה את הדלת ולאחר מכן הכניס גם את תרמילה והתיישב בעצמו. נסעו בשתיקה שהופרה רק כאשר אמר " אני מקווה שאת אוהבת אוכל ספרדי!" מבטה היה מרוחק למרות שהנהנה שוב בראשה. הרגיש את הריחוק וחשש החל להתגנב אל ליבו. אולי טעות עשה שהזמין אותה מבלי שהכיר אותה טוב יותר.
רצה שתאמר משהו על זקנו שצימח למענה, כדי לגרום לה הנאה. אולי כדי שתרגיש שהיא חייבת לו, אך לא נראה היה שהיא שמה לב. מבטה היה מופנה אל הרחובות המתכסים שבת. הרחובות החולפים על פניהם במין חדוות חגיגיות נקייה.
פתח עבורה את דלת הרכב וכן את דלת שער הגינה. בגינה על השביל כבר חיכו האחיות והכלבה העליזה."תכירי, אלו הן שלשת אחיותיי".
היא הביטה בו בתמהון. "אני רואה רק שתים."
ראה שהיא מחפשת אחר אחות שלישית ולכן הצביע על הכלבה. " שתי תאומות והכלבה שהיא סוג של אחות." התאומות צחקו וגם על שפתיה ריחף מעין חיוך קל ולא מחייב.
" שלום , אני שמחה להכיר אתכן." הושיטה יד גם לכלבה שליקקה אותה בשמחה. נכנסו לתוך הבית, שם התוודעה גם אל אימו ואביו. ענתה על כמה שאלות ראשוניות ולא מזיקות. תוך כדי כך הוא ראה שהיא מביטה על סביבותיה מחפשת הגנה, הגנה ממשהו שהוא לא הבין, ולכן לא יכול היה להגן. הדרך היחידה לחלץ אותה מן המצב, חשב, היא לתת לה לנוח.
" אני חושב שעכשיו נעזוב אותה לנוח מהנסיעה. היא הגיעה מחיפה, ואני מאמין שהדרך עייפה אותה." קיווה לראות הכרת תודה בעיניה, אך הן היו ריקות לגביו. ניסה למשוך אותה משם, אך האם הספיקה להגיש לה כוס שתייה שנלגמה באחת. לקח אותה לחדר שהוכן למענה, וסילק את האחיות שדיווחו לה של מי החדר.
"אם תרצי להתקלח או ללכת לשירותים, מול החדר יש שירותים ומקלחת, יש סוגר בפנים. המגבות בארון מתחת לכיור. תרגישי בבית." עזב אותה. הרגיש שזה מה שרצתה, קצת שקט. לא נתן לה זמן להגיב על ההכרות הראשונית עם משפחתו. התאווה לומר לה: "החליפי לבגדים נורמלים יותר, תורידי כמה עגילים, נקי פניך מפוך, הסירי השרשראות מרגליך. אינך שפחה." אך הוא לא אמר כלום. מקור המילים יבש. חבל.
לעת ערב התכנסו כולם לאכול ושוחחו על הא ועל דה. היא לבשה שמלה בדואית אחרת והכחל עדיין שיחק בעיניה. אך מצב רוחה היה טוב יותר. היא לא נראתה אבודה. אביו תיחקר אותה במומחיות לגבי מעשיה, משפחתה ומקום מגוריה. במה עוסקים הוריה ומה מוצאם. בהמשך משך ממנה פרטים לגבי תוכניותיה לעתיד. והוא, הוא ישב מולה. התאפק מלבעוט ברגלה שתפסיק לספק פרטים מפלילים. ניסה לרמוז לה שתשתוק, שתיזהר בדבריה. אך היא לא הבינה את רמזיו.
"נישואים הם מוסד שאבד עליו הכלח, כיום חיים קצת ביחד ונפרדים כשלא מתאים, כמו שחקני קולנוע. אני רוצה בעצמי להיות אמנית או במאית, לפתח קריירה. גם לנשים מגיע, יש לנו זכויות. לא רק לשבת במטבח ולגדל ילדים !"
הוא לא ידע אם להסכים לדעותיה. עד לרגע זה, הוא אפילו לא חשב על מה שהוא רוצה בבת זוג קבועה. הוא ידע רק מה הוא רוצה בחברה. הרגיש עצוב עבור אמו אשר מיצתה את עולמה בבית, בגידולו וגדול אחיותיו. הביט עליה, על אימו אך לא ראה שום כעס או פגיעה, אלה השלמה עם מה שיש. ידע שאימו וויתרה על הוראה כשנולד. לפעמים דיברה על כך ולפעמים שתקה בגין כך.
"כיוון שאני רוצה להיות אומנית-יתכן מאוד שאביא ילדים לעולם בגיל מאוחר. אני בטוחה שאעשה זאת ללא התערבות גבר בחיי. אולי מתרומת זרע, או סטוץ. כך לא תהיה תביעת אבהות. אוכל לגדל את הילד כרצוני." קשקשה וקשקשה והוא רצה לקבור את עצמו באדמה- אבל גם אותה. ידע שאביו קולט כל מילה, לא מפספס. הצטער שלא הזהיר אותה על אילו נושאים לא לדבר, ממה להתחמק. ניחש גם אילו מחשבות עוברות בראשו של אביו.
"אני בטוח שיש להוריך כסף לקנות לך שמלות נורמליות יותר, הם לא אומרים לך כלום על השמלה שאת לובשת עכשיו וזו שלבשת קודם?" עקץ אותה אביו תוך כדי הובלת השיחה לכיוונים שמהם הוא חשש. הוא הסתכל לעברה לראות אם היא נפגעה מאותה עקיצה. אך נראה היה כי מבליגה, או אולי היא לא שמה לב לעקיצה.
"בבית הורי אני מתלבשת קצת אחרת..." כך נמשכה השיחה והוא הרגיש שקבר מתחיל להיחפר עבורו והופך עמוק מרגע לרגע. רצה לקחת אותה משם ולברוח. שם בהזיות השחורות שלו קרקרו העורבים מחכים לו שיבוא.
אימו כמעט לא פצתה פה וכך גם אחיותיו. הן דיברו בינן לבין עצמן, מעסיקות את עצמן בהאכלת הכלבה שישבה מתחת לשולחן.
אצבעונית ישבה ליד השולחן בביתו של הקרפד,
מחכה שיחתן אותה עם החולד.
ישב אצבעוני בצד מתאווה לחטוף אותה ולברוח.
