הוא והיא
" אנחנו יוצאים לטייל. נחזור מאוחר אז אל תחכו לנו!"
"צריך כסף ? המפתח של האוטו במקום. גם תחזיר אותו למקום." הושיט לו האב שטר של מאה שקלים.
" לא, אני לא צריך כסף וגם לא את המפתחות. נלך ברגל." היד עם הכסף חזרה למקומה.
השנים יצאו- מרוחקים זה מזו- מהבית. על פניה מבט עליז. כאילו עברה את המבחן בהצלחה, לא שידעה שיש מבחן. קצת כעס עליה שלא שתקה. אך עדיין ציפה לבאות . הדרך הובילה לים. אשקלון, עיר לחופו של ים.
" ראיתי שאתה מגדל זקן ." אמרה והתקרבה אליו .
"כן, אמרת שאת נמשכת לבעלי זקנים. רציתי שתימשכי אלי." אמר בגילוי לב, מושיט לה סיגריה שהדליק למענה. הדליק אחת גם לעצמו. ככל שהתרחקו מהבית התקרבו האחד אל השני. ריח ים מחק את ריח הסיגריות ועטף אותם ברסס מלח קלוש כהבל. רעש הגלים השתיק את התקרבותם זו אל זה. התיישבו על החול הלח, הדביק. עמד לו. בחיים לא עמד לו כל כך, כמו ברגעים אלו. כאב לו- כאב לו כל כך- כמו שמעולם לא כאב בעבר. הוא רצה רק דבר אחד, אך לא היה לו האומץ לעשות כלום. לא אמר לה שהוא רוצה. היא אמרה משהו, אך הוא לא שמע מה אמרה. היא חזרה על דבריה שוב.
" אפשר לנשק אותך ?" שאלה. יש! חשב, הגיש את פניו לנשיקה. כשזו הגיעה, נדלק כמו חבית אבק שריפה והתפוצץ. משך אותה אליו ונישק ונשק. וגמר ,וגמר במכנסיו. יותר לא יכול היה להתאפק. היא פתחה את רוכסן מכנסיו והורידה את ראשה , הסיטה את תחתוניו הרטובים והעלתה את אברו, את הזין שלו. סוף סוף בחורה נוגעת לו. ניסה להרחיק אותה. לא ידע איך לשאת את התחושה החדשה, הנעימה , הכואבת. היא לא הסכימה להזיז את ראשה. אחזה בתחתית האבר הכואב, כאילו אחות רחמניה הממליצה על תרופת סבתא. ליטפה בלשונה את קצה הזין ומצצה אותו כאילו סוכריה על מקל. מעולם לא חש כך, מעולם לא גמר בתדירות כזו, מעולם לא רצה למות כמו עכשיו. לראות את רומא, ולמות אמרו. בשבילו רגע זה היה שיאו של טירוף ענוג שלא רצה שיגמר. ליטף את ראשה, את כתפיה ,מעלה אותה אל פניו, מנשק את עיניה, לא יכול לשאת את עוצמת התחושות הלא מוכרות . התאווה להשכיבה על החול הרך ולחדור אליה, אך היא דחתה אותו.
"היום התחלתי לקחת גלולות, רק בעוד שבועיים אפשר יהיה לחדור ." ויתר על הרעיון מחוסר ברירה. המשיך לנשק, מתפרק לרסיסים קטנים של תשוקה. הרגיש כמו רסס הגלים, נסחף בתחושותיו, פולט שוב ושוב את מיצי רגשותיו המועצמים בגלל נשיקותיה. אינו יכול לעשות דבר מלבד ללטף ולנשק, אינו יודע לעשות דבר אחר. מופתע מעוצמת רגשותיו. רחש הגלים מהווה מוסיקת רקע מונוטונית, כעין מנטרה למדיטציה. הכוכבים רואים סרט ארוטי חינם. הין והינג התערבלו יחדיו כי נועדו. קשה היה להבדיל בין לבן לשחור. הכול הפך אפור.
שכבו צמודים על החול. ראה שהיא מביטה בשמים ובוכה. גם לו היו דמעות, דמעות מלוחות מרסס הגלים. לא ידע אילו דמעות הן דמעותיה, לא ידע מה אומרים ברגע שכזה כדי לא להרוס אותו. " זה מזכיר לי שיר של ה"דייר סטריט", כשרומאו אומר ליוליה : "כשאנחנו עושים אהבה, את בוכה." והיא עונה: "אני אוהבת אותך כמו את הכוכבים מעלינו." רומאו משיב לה: "ואני אוהב אותך עד יום מותי."
ניגב את שארית העונג מעל עיניו. את שארית הדמעות מעל עיניה ."אני מאמין במילים האלו, ואני מגיש לך אותן במתנה, מקווה שסופנו לא יהיה כזה."
בדרך אל הים היו רחוקים זה מזו. בדרך חזרה מן הים היו צמודים זה לזו במעין קשר גורדי סבוך, כאילו נכנסו האחד אל השני. ידה בתוך מכנסיו הרטובים, ידו חופנת את שדה, גופו עוטף את גופה בכנפי עטלף שקופות מרפרפות, כדי להישאר באוויר.
הבית היה חשוך. על כן נכנסו בשקט, ובמקום שכל אחד יפנה אל חדרו, נכנסו ביחד אל המקלחת ושם המשיכו במעשה האהבה. הביט בעירומה, שוזף את עיניו בשדיה הכבדים , פטמותיה מכווצות מעונג וציפייה ואולי גם מקור , שערה הרטוב מכסה ומסתיר לעיתים אחד משני חצאי הכדור, לעיתים את שניהם. בטנה ללא הבגדים נראתה לו לפתע עגלגלה- לא שחשב שהיא שטוחת בטן- רכה ומעניינת , לכן הביט בה בסקרנות. שאלה אותו אם הוא מאוכזב.
"מה פתאום... בעצם ..." פחד להודות שהיא יותר שמנמנה ממה שחשב ." אומנם אני מעדיף בטן שטוחה, אבל אני אוהב את בטנך, היא רכה למגע ואוהבת." מיהר להוסיף. ראה קורת רוח מהוססת על פניה. המשיך והביט על משולש ערוותה, לא מסיר עיניים, והמשיך וסייר על גופה, וירד אל רגליה, והחזירן אל אותו משולש ממגנט. ליטף אותה בידיו, בעיניו, בלשונו. מצץ את קצה המשולש לשם כיוונה את ראשו. נתן למים לנטוף משערו הקצוץ בתספורת צבאית, אל עיניו. המים בדרכם אל שערותיו גלשו משדיה דרך גבעת ביטנה. שיקע את ראשו בין ברכיה, באחורי הגידים עולה שוב אל ערוותה, מלטף תוך כדי כך את שוקיה. לא נותן לה לזוז או לגעת בו. התרומם מלטף את שדיה באמצעות טיפות של מים . רצה להחזיר לה על התענוג שחווה בחוף. הרגיש שאותה חוויה שחווה בחוף הים עוררה בו את האינסטינקט החושני, את היכולת והידע לנצל יכולת זו. את הרצון להעניק לה את מלכותו ואת אונו. התיישב על הרצפה. המים שוטפים את החול שנדבק לעור. התיישבה מעליו. למרות שחש בדחף עז לחדור לעומקה התאפק . אברו בין ירכיה החלה לנוע מעליו והמים מהווים מסך לתיאטרון ארוטי המתחולל ביניהם, מסתירים אותם מעיני המראה שממול.
השתדלו לשמור על השקט, לא להפריע לא להעיר את יושבי הבית. לא להיתפס בקללתם . אך האם קללה היא , או מעשה תועבה יעשו ?
בחדרו, אחז בה שמא תינתק ממנו- אולי החלום המרגש יעלם ללא זכר- עד אור הבוקר. הביט בה, חיפש נקודות חן על פניה, על צווארה החשוף, עד המקום בו נגמר הצוואר והתחילה השמיכה. החזירה לו מבט.
" אני חושב שכדאי שתחזרי לחדרך."
" אני לא חושבת כך."
" אני מכיר את הוריי, אני מעדיף שתחזרי." ראה את מבע פניה, חש את אכזבתה. לא דיברו על כמה היה מענג, עד כמה נהנו.
חזרה לחדרה, משימה עצמה כאילו בילתה בו לילה שלם. הרגיש שהיא עושה זאת רק משום שהוא התעקש .
העירו אותו לארוחת הבוקר. היא כבר הייתה ליד השולחן, מורחת פרוסת חלה מעשה ידיה של אימו בממרח תוצרת בית. שערה החום כהה פזור, כאילו הייתה אצל הספר, נוצץ אל הקרניים המשתברות של השמש. יושבת בנינוחות- כאילו לא קרה כלום ביניהם בלילה. נשענת על השולחן במלוא אורכה ולועסת את פרוסת החלה.
"ישנת טוב ? אצלנו בשבת כולם אוכלים ביחד, מחכים אחד לשני." העיר לה והביט על אימו שעמדה בגבה אליו, מכינה את ארוחת הבוקר.
" אני הגשתי לה." אמרה אמו, עדיין לא מפנה את מבטה אליו. "היא תאכל גם איתנו. הייתה רעבה, מה תגיד עלי אמא שלה, שאני מרעיבה את בתה ? "
לאחר הארוחה, שהפכה לארוחת בוהוריים, שוב יצאו לטייל ברחובות העיר, כדי לא להיות עם האחרים. רצו להיות רק עם עצמם. למרות זאת לא הלכו שלובי ידיים, משהו הפריד ביניהם, גרם להם להיות מרוחקים זה מזו.
"התאכזבתי שגירשת אותי מהחדר. אין לי בעיה שהורייך ידעו שישנתי איתך, אני לא מתביישת."
"גם אני לא מתבייש בשבילי. אני מנסה לשמור עלייך, על שמך. וגם, זו פעם ראשונה שאני מביא חברה הביתה. אני לא יודע איך הוריי יגיבו ." ניסה להתגונן.
התקרבה אליו ואחזה בידו. "אני סולחת לך." הכניסה יד שנייה אל כיס מכנסיו וצבטה את אברו שגדל בין רגע. הוא הרגיש כאילו רבו והשלימו. כאילו התפייסו. היה מוכן לקטוף למענה את פנסי הרחוב הכבויים. להגיש לה אותם דולקים מעוצמת רגשותיו אליה, תאוותו אליה ברגע זה.
כל היום טיילו חבוקים ברחובות העיר הריקים, מגיעים לסמטאות ישנות עם בתים ערביים, לפרדסים נותני ריח יסמין. הוא לא זכר איך ומה עשו בשארית היום, ידע רק שטוב לו. היא לא התייחסה לרגשותיה, עדיין התעלמה מהם. ירוק הפרדסים התערבב עם חום עיניה. לובן הפרחים בלט על רקע עורה השזוף. שערה ליטף אותו, היתל בו, הפריע לו לפעמים לחבקה. עיניו הואפלו כמו שערו וריסיו הארוכים לחשו לה משיכה.
חזרו לביתו בשעות הערב, רק כדי לקחת את תרמילה. לקח אותה אל תחנת האוטובוס וחיכה איתה עד שזה הגיע. "נתראה מתי שהו ?" קיווה שתענה בחיוב . ריח הבנזין התערבב עם ריח שערה, עם ריח הפרדסים שנשם קודם לכן. באותו רגע אהב את ריח הבנזין.
"אני בטוחה שכן." אמרה לו דרך חלון האוטובוס הנוסע.
הברווזון המכוער כתר לראשו.
זקוף צוואר ומתנשא.
כבר לא מפחד מברבורים.
