מסע מחשבתי בעקבות ידיעה בעיתון

המוות הפך לטריוויאלי. היום קראתי בעיתון ידיעה על זקן בן 82 שבטעות, מחוסר תשומת לב, דרס תינוקת בעגלתה למוות! ידיעה זו הייתה הידיעה ה-13 בעיתון. מתוך הרגל מובנה, חיפשתי את האשמה בי והתמלאתי גועל נפש. תהיתי על מקומם של בני האדם במתווה של כדור הארץ. אמרתי לעצמי שאנו שונים מהחיות, אך במה אנו בדיוק שונים? והאם אותו שוני הופך אותנו לטובים יותר, או לחלופין לגרועים יותר?

מכאן מחשבתי המשיכה להפליג, המשכתי ושאלתי - בהנחה ואותם זיוני שכל על אפשרויות הבחירה נכונים, ואכן כל אדם שונה מרעהו, אז כיצד מתקיימת לה חברה שכל מרכיביה נבדלים אחד מן השני? טוב, ייתכן ולא לי הפתרונות, אבל למרות ובגלל זאת אנסה לבחון את העניין. ההיסטוריה הציעה שני פתרונות מרכזיים: הפתרון הראשון הוא מתן (או לקיחת) הכוח בידי אדם אחד שיבצע את כל הבחירות בשביל כולם. זה התבטא במשטרים כגון מונרכיה ודיקטטורות למיניהן. פתרון זה, לכאורה, מאוד מתאים למצב של חוסר אונים וחוסר ודאות. אותו שליט נותן תחושה של ביטחון - מצרך יקר במצב שכזה - אולם תחושת הביטחון היא לרוב אשליה שמתנפצת ומותירה מאחוריה חיי פחד אצל רוב האנשים, וחיי מותרות אצל מיעוט.

הפתרון השני הוא (כמובן) דמוקרטיה עקיפה. שיטת שלטון זאת נותנת לנציגי העם לקבל החלטות בשביל כלל העם. היא מאוד פלורליסטית, נותנת ביטוי לכל מגוון הדעות. כאן עלולה להיווצר בעיה בדמוקרטיה, כי אם לכל אזרח יש דעה שונה, אז השלטון אינו מסוגל לבצע תכניות ארוכות טווח. זהו, למעשה, עקב אכילס של הדמוקרטיה - האנשים השולטים יכולים ליישם את השקפת עולמם רק בזמן מאוד מוגבל וכך כמעט בלתי אפשרי לפתור בעיות סבוכות. כל הפתרונות נראים שטחיים, כמעין חלטורות, כמו פלסטר ששמים על שטף דם פורץ. אבל איך אפשר להאשים את השלטון על פתרונות לא יעילים, שאינם מטפלים בשורש הבעיה, כאשר לא ניתן לו זמן מספיק לבצע את משנתו? למשל, קשה לראות איך סטאלין היה מצליח ליישם את תוכניות החומש, אילו רוסיה הייתה דמוקרטית.