מה מוזר, הטיפוס הזה מצהיר שהוא היושב ראש ואת העסק הרציני מנהלים אחרים?!? הרהר סמיר בבוקר למחרת, כאשר ישב באותה מסעדה סמוך לשולחן פנוי לארוחת בוקר מאוחרת. לקח לו מעט זמן בליל האתמול למצוא חדר הולם במלון סמוך. מלון שתחילה ביכר שלא להתאכסן בו, אך לאחר סיור קצר במונית במספר מלונות נחותים ממנו, חזר למלון אשר בו החל סיורו המיותר. היה זה מעון צנוע ביותר אומנם, יחסית להילטון סמירמיס או למלון המפואר בטאבה, אלא שהיה זה מלון נקי, מסודר ונוח יחסית ומעל הכל, קרוב היה לתחנת הרכבת.
בחירה בהחלט מוצלחת, סיכם בסיפוק מרוצה מעצמו. המקום ההולם ביותר מבחינתו, מקלט בטוח שאינו מושך תשומת לב לשהייה קצרה. מקום מפלט המניח לו את האפשרות להתנדף במהירות במקרי חירום. את הדרך למסעדת המלון עשה ברגל כדי להכיר את הסביבה, לחלץ מעט את עצמותיו ולהכין עצמו נפשית לקראת המפגש הקרוב. תוך כדי סיכום העניין בינו לבין עצמו, החליט לשחק את הבחור הצנוע ולהרשימם באופן החיובי ביותר; את הללו שיפגוש בהם, בין אם יהא זה אדם בודד או קבוצת אנשים. כדי להתחיל ברגל ימין, שהרי הוא מיועד לחבור אליהם, לצוות המקומי של העיר הזו. הדבר היחידי שעדיין הטרידו הייתה השאלה כיצד הם יגיעו אליו. מי הם בדיוק שאלה זו אכן לא חדלה להטרידו, אך שיגיעו ויתוודעו אליו והמשוכה תהיה מאחוריו כבר. הם הרי סבורים שאין מתוחכמים מהם, מדוע אם כך שלא יסמוך על המיומנות הרבה שלהם, אמצעיהם היעילים, שיטותיהם המקצועיות – אם אכן כך הם פני הדברים שיואילו לבצע את המוטל עליהם, למצוא אותו. זמן רב חלף מאז היה הוא כה שלם עם עצמו וכה שקט.
מכל מקום אם הם "הצליחו" להחטיא אותי לחלוטין אתמול, כיצד אמורים הם להגיע אליי היום. זו יכלה להיות בדיחה טובה אם לא הייתי חלק מהפארסה הזו. הוא הצית סיגריה נוספת והוסיף לסקור את הנערות ההולנדיות גבוהות הקומה בעניין רב. עניין שלא אילצו למאמצים מיוחדים, כדי לא להיקלע לשעמום מוחלט.
השעה הייתה עשר ושלושים ואף נפש חיה טרם צצה כדי לברכו על הגעתו הבטוחה ליעדו.
מה כבר יכול להיות, אני לא ממהר לשום מקום! אני את חובתי עשיתי אתמול ואיני צריך לדאוג – את הצעד הבא הם צריכים לעשות.
למעשה הוא התאווה מאוד לפגוש שוב בבני עמו, לשוב ולדבר בשפתם המשותפת, אך מעל הכל הוא השתוקק לדבר עמם על עתידו. לדעת ולו גם חלקית מהו הגורל המצפה לו. ארוחת הבוקר הייתה מאחוריו והוא האריכה ככל שיכל עם ספל קפה מהול במעט רום; נהנה מהארומה העשירה ומהחמימות שמשקה זה העניק לגופו.
בשעה עשר ארבעים ושמונה שעה שעמד לצלצל פעם נוספת ליושב ראש המקומי, קלט בזווית עינו דמות חולפת מבעד לקיר הזכוכית. אדם שחזותו המזרחית ותווי פניו הכהים יחסית, לא הותירו כל ספק ביחס למקורו האתני.
כאשר הוא בוחן את פניו של סמיר במבט נוקב, זקף הזר את גבותיו בהגזמה רבה, הופך את פניו לרגע קט לסימן שאלה חי. הוא דחף את דלת הזכוכית חלף את סף המסעדה ושוב ניצב על מקומו, מעביר מבט איטי ומקיף מצד אל צד ושוב מחזיר מבטו אל סמיר במבט מלא ציפייה.
בחיוך רחב על פניו כאילו הכיר את הזר מזה שנים, קם סמיר על רגליו, ממתין לזר שיתקרב אל שולחנו. הלה גבר צעיר בשנות העשרים המאוחרות לחייו, נע לעומתו מבלי לשנות את מבע פניו.
'אהלן יא אחוי!' פנה אליו סמיר בלחש, מושיט את ימינו ללחיצה. הם החליפו לחיצת יד רפה, קרה מלאה בחשדות ואי אמון, והתיישבו זה מול זה, בוחנים זה את פני זה בסקרנות.
'אתה נראה כמו איזה פרנג'י!' פלט הזר תוך הבעה גלויה של אי אמון. 'ובכן', הוסיף מיד, 'הייתה לך נסיעה נוחה משוללת אירועים, לא כן?.'
'בהחלט, בדיוק כך.' השיב סמיר מניד ראשו בחיוב.
'האם יש לך דבר מה יוצא דופן או בעל חשיבות מיוחדת לדווח, או...'
המלצר ריחף לו לא הרחק מהם באי נוחות, מהסס באם לגשת לשולחנם, ממתין לסימן כלשהו להזמנה נוספת.
'לא, שום דבר מיוחד, אוכל להזמינך, נאמר לארוחת בוקר שנייה?' שאל סמיר את אורחו הזר בבת צחוק.
'קפה, אשתה רק קפה ומים מינרליים וקרא לי עבאס, ואתה מה שמך?'
'סמיר שמי', השיב לו וזימן את המלצר לשולחנם. 'קפה ובקבוק של מים מינרליים.' פנה סמיר אל המלצר באנגלית.
'קפה', החרה עבאס אחרי סמיר כהד.
'דבר מה נוסף? דברי מאפה אולי?' שאל המלצר באדיבות, באנגלית כבדה ומהוססת. עבאס הניף את כף ידו עד לפניו כמעט ובחיוך שלילי בשפתיים חתומות שילח את המלצר לדרכו.
'שמת לב?' אמר לו עבאס. 'אין כל צורך לגלות פרטים אישיים אודותיך לאדם שאינך כלל מכיר. איזה שפות אתה מדבר או כל מידע אחר, ככל שאתה פולט פחות מלים מפיך, מוטב.'
'וודאי, בהחלט', השיב לו סמיר בלתי משוכנע לחלוטין. עם פרצוף כמו שלך בין אם תשתוק או לא תפסיק לדבר, כל טיפש יזהה אותך כערבי – הנה זה בא שוב! הרהר באכזבה מהולה בתסכול. המנייק הזה פשוט לא מסוגל לשבת בשקט בלי לעשות עליי רושם. אך אני גולש בחוסר זהירות, אני מוביל עצמי לצרות, לחיכוכים... גער בעצמו בבהלה.
עבאס מתייחס אליו כאל טירון ירוק והרגישות הזו שהוא נתקף בה לפתע, עלולה להיות בעוכריו; לשבש את יחסיו עם אדם זה ועם עוד רבים אחרים, בטרם יחסיו עמם אף החלו. לאחר הכל הוא אכן טירון ומבצע מזהיר בודד שעומד לזכותו, אינו משנה את העובדה הבסיסית שהוא אכן טירון ותו לא. אכן עוד דברים רבים עליו ללמוד, אך מעל הכל עליו ללמוד לשלוט בעצמו. כל רמז כל השלכה שמתייחסת לכאורה אל תכונותיו, עברו, אישיותו, ננעצים בו כמו חצים מורעלים. כמו מדובר בעלבון שאין לו מחילה, כאתגר כנגד גבריותו, או גרוע מכך כמו הוטל בה ספק... אך עליו מוטל היה לטהר את האווירה, לכבד ולציית – אחרת הוא אבוד!
הוא שלף חפיסת סיגריות אנגליות מכיס מקטורנו, פתחה וביד שלוחה הושיט אותה לפנים, מציע סיגריה לעבאס. המחווה בוצע בעיתוי מושלם. פני עבאס אורו לבסוף והמסך הדקיק של עוינות שחצץ ביניהם, העיב ואיים על פגישתם, החל להתפוגג.
'אלו הן הסיגריות שאני עצמי מעדיף.' ציין עבאס בקורת רוח, שולף סיגריה מהחפיסה, מגלגלה בלהיטות בין אצבעותיו ומקרבה אל חוטמו – ונועץ אותה לבסוף בין שיניו הקדמיות אוחז בה בפילטר בשיניו באדישות מעושה.
סמיר שלף מצית חדיש שלא מכבר רכש, שולח את ידו עם הלהבה הקטנה לעבר פני אורחו.
המלצר שהיה בדרכו חזרה אל שולחנם עם קנקן קפה טרי ומים מינרליים, הגיע לשולחנם, וניצב ממתין בהכנעה עד לתומו של הטקס, מחזיק במגש שבידיו מעל ראשיהם כמעט.
עבאס לא מיהר ותוך כדי תפיסת פרק ידו של סמיר, משכה אליו ובחן את המצית בעניין רב שניות מספר. רק לאחר מכן קרב את ידו של סמיר ואת המצית הדולק אל הסיגריה שפיו והדליקה.
הכלב המכונם הזה החליט להשתלט עליי! חלפה במוחו של סמיר המחשבה. הוא מילא את ריאותיו באיטיות באוויר בטרם הרים עבאס את ראשו, בלא שהניח לרגשות התסכול והתיעוב לחרוט רישומיהן בפניו.
עם תום הטקס חש המלצר לעשות את המוטל עליו, הניח את המגש על השולחן ועזב מיד.
'ובכן מה המצב אתך, איך אתה מרגיש?' שאל אותו עבאס תוך כדי פליטת עשן מנחיריו.
'השבח לאל, אני בסדר גמור.' השיב סמיר קצרות.
'אתה לא סבור שכל העניין הזה קצת מייגע, מוגזם. אין לך איזה רעיונות, בוא נאמר, לשפר את המצב, וכיוצא בזה?'
'למה אתה בדיוק מתכוון?' שאל סמיר בתימהון מעושה, נחלץ מהפח הגלוי שזה טמן לו.
'אני מתכוון לכיוון הברור שחייך עומדים בו להתנהל מעתה ואילך, זה הדבר!' השיב לו עבאס נחרצות, כמו היה בדעתו להציע לו אפשרות אחרת. רתיעה ונסיגה ברגע האחרון כביכול, מגורלו שכבר נחרץ.
'ככל הידוע לי אני אמור להמשיך בלימודיי האקדמיים לתואר שני, ואיני מוצא שום דבר מייגע במטלה העומדת בפניי.'
'במקרה זה צר לי לאכזב אותך עמיתי הצעיר, הארגון בלבד יקבע את מסלול לימודיך – ובשלב זה אתה מתוכנן להצטרף לקורס מזורז של שלושה חודשים, קורס העוסק בלימוד ואימון בלוחמת גרילה ביוגוסלביה!'
'אתה לבטח מתלוצץ!' ציין סמיר בלא שהיה לו צורך הפעם להעמיד פני מופתע. 'זה עתה הגעתי מבלגרד, טסתי לשם רק לפני שלושה ימים; נסעתי שלושה ימים ושלוש לילות ללא הפוגה עד לאמסטרדם, ואתה מצפה ממני שאאמין שעליי לשוב לנקודת ההתחלה של נסיעתי? יכולת לפגוש אותי בבלגרד ולחסוך לי את הנסיעה הזאת!' למרות שהיה במידה מסוימת בהלם כמעט, לא איבד סמיר את קור רוחו והוסיף ללחוש בערבית את התנגדותו, בלא להרים את קולו. הוא היה מודע לעובדה שכאשר עבאס ציין רעיונות, הוא ניסה ככל הנראה לבדוק את תכונות אופיו, את מזגו. מכל מקום הוא לא התייחס לטיסה שלו, שהייתה עבירה ברורה ובוטה על ההוראות שניתנו לו. והוא אכן טס ולא נסע ברכבת, למרות ההוראות. הוא שבר בגסות את הכללים ואם הדבר היה מתגלה, הוא היה נענש בכל חומרת הדין. אך מסתבר שהוא האדם היחידי היודע זאת – הוא בלבד. הוא עשה את כל הדרך ליעדו בגפו, אף אחד לא פקח עליו עין, או השגיח עליו. הם היו עסוקים כולם... עסוקים בבתי המרזח, במועדוני הלילה ובבתי הזונות של אמסטרדם – תקוללנה הנשים שהביאו אותם לעולם...!
'נו אז מה!' סינן עבאס מבין שיניו. 'אלה היו ההוראות שלך והמסע המפותל הזה שעשית, נועד להטעות את אויבינו. שום תקלה לא אירעה לך במהלכו והנה אתה בריא ושלם והמסע מאחוריך.' הוא עשה הפוגה קצרצרה בדבריו, נוטל בשאיפה ארוכה את עשן הסיגריה לריאותיו. יש עוד דרכים נוספות לשכנע את האדם הצעיר הזה, הרהר בביטחון רב. 'מלבד זאת זו ההזדמנות שלך להתקדם בשורותינו. האינך שואף להיות מומחה לכלי נשק אוטומטיים או לחומרי נפץ? האינך רוצה להיות מומחה חבלה, שהופך גשרים לאבק, מפוצץ מסילות ברזל? או להיות מומחה באומנויות הלחימה בעל חגורה שחורה בקרטה, ובכן?' הוא ערך הפוגה נוספת בדבריו, פולט צחוק חרישי. 'הנושאים האלה לא יפריעו לך בלימודיך האקדמיים בעתיד, ואם תשאל אותי אני לא מכיר ולא שמעתי על אף אחד שבשלב כל כך מוקדם הציעו לו הזדמנות שכזו והוא השיב: לא, תודה רבה לכם!'
הם היו שעונים שניהם על מרפקיהם, גופם נטוי לפנים פניהם כמעט נוגעות אלו באלו. מנסים לגלות זה את נבכי מוחו של זה.
'אסמע מיני, ייתכן והמסע הזה עייף אותך קצת, לא כן?' אתה זקוק למעט מנוחה והקורס הזה עומד להיפתח רק בעוד שבועיים.'
סמיר לא השתכנע ולאחר התחבטות קלה, החליט להתנגד למהלך.
'אתה לבטח צודק ואני אינני מומחה לעניינים המורכבים והחשאיים האלה, אולם אני מצטער מאוד לאכזבך אין לי שום כוונה להיות אדם שכזה, כלומר מומחה לאחד התחומים שציינת. נשלחתי אל מחוץ לארצי על מנת להמשיך בלימודיי האקדמיים, אני בטוח שהיושב ראש תודרך והוכן לכך, כלומר שהוא מעודכן בפרטי המקרה שלי.'
עבאס היה בוגר ממנו בארבע או חמש שנים לפחות. היה עליו להיזהר לא לפגוע ברגשותיו. מה ידוע לו עליו, שום דבר למעשה. הוא עשוי להיות אישיות רבת כוח, אדם שיוכל לסייע לו בעתיד לדחוף אותו במעלה סולם הדירוג בארגון. אולם אין ברצונו להצטרף לשורותיהם למען האמת. להפוך לאיש ביצוע קטלני כנגד רצונו, לרוצח שכיר למעשה. די היה לו באותה פעולה נפשעת שהם אילצוהו לבצעה. ועוד להפוך לאדם שכזה לאחר הכנה עלובה של שלושה חודשים. איש ביצוע שיהפוך לטרף קל לאנשי המוסד המיומנים, שאת מומחיותם המקצועית ואת עליונותם הכה ברורה, הם טרם הצליחו לערער. הוא את חלקו בתחום המפוקפק הזה כבר הספיק לתת ואין לו שום רצון להוסיף לעסוק בכך. אם יעמוד על דעתו ועל זכויותיו להמשיך בלימודיו האקדמיים, יתרבו הסיכויים שאותו אירוע אומלל, אותו פשע שאולץ לעשות – יישכח במהרה ויהפוך לחידה חסרת פתרון... איל פט מט. סח לעצמו מנסה לעודד את רוחו. לשם מה עלי להסתכן שוב, למה עלי לחיות בחרדה תמידית, ממלכודות פתאים, ממכוניות ממולכדות, ממפגעים נוקמים, מאקדחנים שנעים כסופה על אופנועיהם! ובאשר להבטחה שניתנה לי כביכול להמשיך בלימודיי... באם מישהו ביום מן הימים ינסה לחקור עמוקות בענייניי. אוכל לטעון תמיד שאבו ראזק הביא לי הבטחה בכתב והשביע אותי להשמידה בהתאם לכללים שאני לא הכרתי מעודי ועדיין איני מכיר – זה יעבוד, אין כל חשש והכל ילך כשורה. עבאס צודק, אנשים מסוימים יכולים להיקלע לעייפות ובלבול חושים קל לאחר מסע כזה – אך לא אני! לא חדל סמיר מלעודד עצמו.
'יושב הראש אינו מעורב בעניין, הוא לא יותר מאשר סמל חיצוני חסר סמכויות!' ציין עבאס בתקיפות וכיבה את שארית הסיגריה במאפרה. 'דרך אגב באיזה שעה צלצלת אליו אתמול?'
'בשבע ורבע לערך לפי השעון שלכם.'
'האם היה זה הוא שהרים את השפופרת וענה לך?'
'לא, איזה נקבה הולנדית ענתה לי.'
'אהה, אז כך הם אם כן פני הדברים!' חייך עבאס כבתרועת נצחון. 'אז ככה...' הוסיף אך מיד השתתק תוך שינוי דעת מהיר. סמיר שלף מיד את חפיסת הסיגריות מכיסו והושיטה לו שוב. הטקס חזר על עצמו בקיצור הפעם, ללא ההתעניינות היתרה של עבאס במציתו. הוא לבטח נושא אחד יותר נאה ויקר בכיסיו, הרהר סמיר.
'אסמע יא', פתח עבאס מקרב את הסיגריה שוב לשפתיו יונק ופולט עשן תוך כדי דיבור. 'אף אחד לא מתכוון לשלח אותך לדרכך, שעה קלה לאחר מסירת ההודעה לך על כך. גם אם היית מסכים ברגע זה לצאת לשם, תזדקק לעוד שבוע שהייה במחיצתנו לפחות, כדי להשלים את הכנותיך ליציאה. מכאן שזמן ניכר עומד עדיין לרשותך, כדי לחשוב שנית ולשנות את דעתך. לא נכפה זאת עליך, גם לא ננסה, זו חייבת להיות החלטתך האישית. מכל מקום זכור שזו התחלה מעולה לכל קריירה אפשרית בארגון, אל תדחה את ההזדמנות הזו – הקדש לה מחשבה בכובד ראש.'
'זאת אכן אעשה,' הבטיחו סמיר.
עבאס לא הגיב, לא היה כל צורך בתגובה. האדם הצעיר הביע את סירובו בעקיפין, בדרך האופיינית לבני המזרח. לו סמיר היה נענה בחיוב להצעתו להצטרף לקורס בן שלושה חודשים ביוגוסלביה, בלוחמת גרילה בסיסית, או בכל נושא דומה אחר – בעייתם הזמנית של סניף הארגון באמסטרדם הייתה נפתרת. משום שסמיר היה עבורם בעיה. הוא היווה המטרד הנוכחי של החבורה המקומית, מלבד שליחתו המיידית ליוגוסלביה, לא היו עבורו שום תוכניות תעסוקה, ככל שהדבר נגע להם. הם היו חבורה קומפקטית ומצומצמת ביותר, חמישה גברים. מלבד עוד תריסר שסרו למרותו של היושב ראש, הללו שקיימו את שיגרת המשרד הכללי, את המעון לבני עמם הנזקקים בעיר זו, אשר נקלעו למחסור ומשרד הארגון היווה מפלטם האחרון; והמועדון החברתי שסיפק מקום מפגש לכל אותם פלשתינאים המתגוררים בעיר ומוצאים בה את פרנסתם; ולכל שאר עלובי החיים שאינם יודעים קרוא וכתוב, אותם טרח הארגון להביא לארץ זו ואחרות למטרותיו השונות. לעבאס מכל מקום אשר נשא במשרה בכירה ונוחה ביותר, לא היה שום קשר ליושב ראש הארגון. היה לו ממונה יחיד אבו-עאוואד ועוד שלושה חברי צוות שסרו למרותו וביצעו למעשה את המשימות בהתאם להוראותיו של עבאס. כלומר, כאשר הייתה משימה כלשהי. האדם שניהל במלוא מובן המלה את ההצגה בעיר נוכרית זו, היה הוא עצמו – עבאס, סגנו של אבו-עוואד. האחרון פיקח על הצוות המצומצם של הזרוע הצבאית של הארגון ופעולותיו בזירה המקומית, באמצעות דיווחיו של סגנו הנאמן. דיווחים בכתב ובעל פה שעבאס שמונה בין השאר לקצין המבצעים של סניף אמסטרדם, היה מניח לפניו ומעדכנו בעל פה מדי שבוע. מאחר ואבו-עוואד הרבה לטוס ולנסוע ברחבי אירופה, ואת סופי השבוע השתדל להעביר במפקדת הארגון הכללית בפאריס, כדי לדאוג לביצור מעמדו ולטיפוח שאיפותיו.
כשבוע לפני הגעתו של סמיר לאמסטרדם, חזר אבו-עוואד מפאריס לאחר שהייה עניינית ומספקת, אך למרבה הצער, ללא כל מידע מוקדם על הגעתו העתידה של סמיר. העובדה שהיה זה היושב ראש שעדכנו בפרטי הגעתו של סמיר, השפילה אותו עד עפר. ההפתעה הכתה אותו ואת סגנו בתדהמה. מה ידוע להם על הזר שנחת עליהם לפתע, מה רקעו, מיהו ולשם מה הוא נשלח? פירורי המידע שסיפק להם היושב הראש ולאחר שנרגעו קמעה מעצם העלבון שבדבר, נראו להם מוגזמים. בפרט לעבאס ברגע זה, בעוד הוא יושב פנים אל פנים עם סמיר. תוך כדי הרהור במחשבות שחלפו במוחו עם זיהוי האובייקט שכה הטריד את מנוחתם, נזכר עבאס כי במבט ראשון זיהה את סמיר כישראלי לכל דבר. סטודנט ישראלי באוניברסיטה אירופית כלשהי, כך הוא נראה בעיניו. תווי פניו היו בעיניו ללא כל ספק, תווים אירופיים מובהקים. הוא יכול היה להיות ספרדי, איטלקי, או שירחם עליו האל – יהודי ארור... מוצר של המוסד, מתחזה ערמומי... נרעש ומבוהל החל עבאס לבחון שנית, ובדקדקנות את תווי פניו של סמיר. גווני פניו הבהירים, צבעיהן של עיניו ושערות ראשו. האובייקט מכל מקום בלט יותר מדי לדעתו של עבאס. הצעיר הלבוש בהידור משך יותר מדי תשומת לב. הם ישבו במסעדה שעה לכל היותר בעוד אנשים לא חדלו מלבוא ולצאת וראשים רבים מדי לטעמו של עבאס, הפנו את מבטיהם אל סמיר עם כניסתם, ולאחר שהתיישבו לא חדלו לנעוץ בו עיניים ועם צאתם סקרו אותו במבט ממושך. הדבר כמובן לא מצא חן בעיני עבאס ואף הדאיגו. האם האדם הצעיר הזה עד כדי כך נאה. לא, זאת לא הייתה דעתו של עבאס, מכל מקום עניין חזותו החיצונית של האובייקט, לא היה חשוב כל עיקר. האדם הזה הוא כאב ראש, ומוטב שיקדימו תרופה למכה וייפטרו ממנו. מלבד זאת הרי אין להם אפשרות לדרוש את הגדלת התקציב עקב בואו של אדם בודד, ידרשו מהם לצמצם את הוצאותיהם ולזאת אבו-עוואד לעולם לא יסכים! מוטב שאשלח חזרה למלונו ליומיים לפחות, נבדוק את רקעו בינתיים, ונוודא מיהו. שמא אינו אלא מתחזה ששואף לחדור לשורותינו, או רחרחן, שנשלח על דעתה של המפקדה או אויביו של אבו-עוואד בה.
'אסמע יא, מתחיל להיות מאוחר.' פנה עבאס אל סמיר מתנער בהחלטיות מספקותיו ומחשדותיו. 'קח יומיים חופשה כדי לנוח ולהרהר בהצעה שלנו. פגוש אותי במשרדי בעוד יומיים – בוא נאמר בשמונה בערב. כל מונית תביא למשרדי הארגון ללא כל קושי.' שניהם קמו על רגליהם מחליפים לחיצת יד רפה, שמחים באותה המידה שהמפגש המייגע הזה תם.
'אתה מסודר אני מבין, אין לך בעיות של אמצעים?' בדק עבאס בטרם פרידה.
'לפי שעה בלבד,' השיב לו סמיר. לא הייתה לו שום כוונה למסור לעבאס דיווח מדויק על אמצעיו.
'ובכן זוז, עזוב את המקום לפניי!' לחש לו עבאס, מושך לפתע את ימינו מאחיזתו של סמיר.
