עיר ללא צל

בעיר אחת,לא קטנה,ולא גדולה,לא רחוקה ונידחת,לא אי שם,אלא כאן במקומותינו,החלה יום אחד להתעורר בין תושביה תרעומת.תושבי העיר שהחשיבו עצמם אוהבי חיים ותתענוגותיהם,היו ידועים בנמרצותם. V

נמרצים היו מתעוררים כל בוקר למלאכותיהם,ובשעות הפנאי שלהם אהבו,למשל,לעסוק במיני ספורט נמרצים,כאלו ואחרים ובלילות היו עוסקים במשחקי מין נמרצים ושונים כיד הדמיון הטובה עליהם.מפאת נמרצותם וחיוניותם הרבה,תמיד דחקה להם השעה.

תמיד חסרי סבלנות היו,בהמתינם למעשה הבא.אהבו כדרכם של אוהבי החיים,את השמש הטובה,תכלת השמיים,וחוף הים הרך.עד שיום אחד כפי שסיפרתי בתחילה,החלה להתעורר בקרבם התרעומת.היא צמחה מבתי הקפה הרבים שבעיר,אשר היו הומי אדם כמעט כל שעות היממה.

יותר ויותר מבני העיר נדרשו לחוות דעתם על נשוא התרעומת,הצל!!!.בני העיר,ולאו דווקא הבורים שבהם,אלא המשכילים ורחבי האופק החלו להתרעם על אודות הצללים המרובים שבעירם ברוכת החמה."מדוע עלינו לסבול כל כך הרבה צללים אפלים ומכערים בעירנו היפה?" עלתה השאלה מכל המקומות."מדוע לא ייתכן כי עירנו עטופת האור והחמימות,תהייה נקייה מצללים מעיבים ומכערים?".כעבור מספר שבועות של תרעומת הולכת וגוברת,החליטה קבוצת אזרחים בורגנית ומהוגנת להתחיל ולהחתים בין בני העיר עצומה הקוראת לשינוי המצב,ובדחיפות.

כאשר נשאלו אנשי החבורה ע"י ראש העיר ,כיצד ניתן ליישם את חזונם אודות עיר בלא צל,ענו מיד,כי באוניברסיטה הגדולה שבעיר יושב מדען גדול,חרטום שמו,פרופסור ידוע שם לפיזיקה אשר הצליח להמציא מספריי לייזר לחיתוך צללים!!!. ראש העיר עמד נדהם,צופה במדען מבתק את צללי כל עציי שכונתו תוך פחות ממחצית השעה!.אותו חרטום גולל לפניי ראש העיר את חזונו לפיו ,העירייה תממן מספריי לייזר שכאלה לכל בני העיר מגדול ועד קטן,ובמבצע שיימשך מספר ימים,יסירו בני העיר את כל צלי העצמים שבעיר,עצים,בתים,עמודים ,מכוניות וכו'' ולבסוף יתכנסו בצהריי יום בחוף הים האהוב עליהם וויכרתו איש בתורו את צלו שלו,מעצמו.וכך אכן היה,לאחר שחולקו לכל בניי העיר מספריי הלייזר המדהימים,ולאחר שצוותי מהנדסים חילקו את תושבי העיר לקבוצות והטילו על כל קבוצה לחתוך כל צל שיקרה בדרכה,לפי המפות שהגישו להן מהנדסי העיר, החלה המלאכה שנמשכה מהר מן הצפוי ,ובתוך שלושה ימים הייתה העיר הזו,שבמקומותינו

ללא צל בודד אחד!!.בצהריו של היום האחרון למבצע התאספו בני כל העיר בחוף היפהפה,כולם בבגדי ים,והחלו להיפרד מצילם.

המחזה היה מרהיב ומפעים!כאשר אלפי צללים החלו להתנתק מאדוניהם ולזחול בשקט על החול הרך לעבר הים ולהיבלע בו.

בערבו של אותו היום הייתה העיר הזו,שבמקומותינו,לא אי שם,לא רחוקה ונידחת,נקייה מצל!

בני העיר המוקסמים ממעשה ידיהם חגגו את המעשה כל אותו הלילה בשתייה מרובה ושירה קולחת.

בבוקרו של יום המחרת נעורו בני אותה עיר אל עיר אפלה.צל כבד שעלה כל אותו השחר מן הים כיסה בשעת בוקר מוקדמת את פני העיר כולה,משחיר את בתיה,רחובותיה,ואנשיה.העיר הפכה צל אחד גדול.

שעות ספורות לאחר מכן,הנורא מכל קרה! רעש אדמה מחריד זעזע את העיר,מחריב כל העומד בדרכו.בסופו של אותו רעש נורא שנמשך מספר דקות נותרה העיר,שוב,ללא צל!! לא נותר בה עצם מצל אחד,לא אדם חי אחד,או חיה אחת.העיר הפכה מדבר שממה לשנים ארוכות,כשרק צילן של ציפורי הטרף ואוכלות הנבלות שיחקו בחולותיו מעת לעת.

היום,שנים לאחר אותו רעש נורא,עומדת העיר עדיין בשיממונה,אלא שבלב הישימון שהיה פעם עיר,ליד מה שהיה לפנים בית הבושת של אותה עיר,נבקע ברעש האדמה מעיין מים מפכים,זכים,וצוננים,שאט ,אט בראו יש מאין בריכה יפהפיה,שעל גדותיה צמחו עם השנים מגלעינים שהותירו ילדים במשחקם,שדרות של תמרים מצלים .המקום הפךלפינת חמד ששימעה יצא למרחקים ורבים היו הטיילים שנהגו להגיע לפינת החמד הזו,אואזיס,כדי להנות מישיבה שקטה וסבלנית בצילם של התמרים הפורחים ומוריקים.