חזרה ליצירות
שירים

הרוח עוד נושבת

א. מיכאל | (17/11/2008 23:31) | 63 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
המתיקות הזאת שבאהבה, גורמת לנו עוצמה,
לא רק רפרוף עיניים,תנועות הגוף,אותה נשימה.
זאת לא סתם רוח,רוח של אהבה, סם החיים .
הרוח עוד נושבת, בן אוהבים, ללא הבדלי גילים.
 
על ספסל בגן יושבים,מחזיקים ידיים,מסתכלים בעיניים,
יחד הם עוברים בעליות, את כל שבילי משוכות החיים.
הרוח עוד נושבת,הגן אותם מסעיר,הספסלים תפוסים,
חבוקים יושבים,אט אט עיניים עוצמים,יחד לאהבה צוללים.
 
אין מה שיעצור את אותה הרוח,היא בת אלפי שנים,
רוח האהבה בין זוגות , הפושטים על ספסל בגנים.
שם נרקמים סיפורי אהבות,שם גם המון דמעות זולגות,
הספסל שקירב לבבות, הספסל שהפריד,יודע את כל הסודות.
 
לעיתים הרוח הרכינה לעצים , את אותה גאווה בצמרת,
כי הספסלים מספרים, שאהבה היא ברורה,לא מגמגמת.
הרוח עוד נושבת,מזמינה זוגות אל אותם גנים יפים,
לספסלים צבועים, בירוק, בחום, בצהוב,בשלל צבעים.
 
היום טיילתי בגן ההגנה, זה ששומר סודות מעת בחרותי,
ראיתי את הספסל, זה שישבתי בו, בן עשרים עם זוגתי.
התישבתי בו, עצמתי עיניים, לבד היום אני בן שישים,
הרוח עוד נושבת בי,מושכת חזק אל מחוזות ישנים נושנים, אך כמה היו מתוקים.
 
אך כמה היו מתוקים, 
 

תגובות

חזרה ליצירות