(חברים יקרים, הייתה לי בעיה של הבנת הנקרא, כך הבנתי את המשפט של תו רון, כך שההתחלה שלי קצת שונה)
"תחזיקו חזק! אתם מחזיקים? לא למצמץ! ... אני בתול!"
לרגע השתרר שקט, ואז הנרי השמיע גיחוך קצר ובעקבותיו השניים האחרים פרצו בצחוק קולני. אנדי העלה על שפתיו חיוך נבוך והרכין את ראשו. צחוקו של פיט קפא והוא הפטיר: " אל תגיד לי שאתה רציני!" גם השניים האחרים חדלו לצחוק והביטו בו בעיניים משתאות.
הם ישבו על כורסאות העור התפוחות הניצבות לפני האח המבוערת בחדר ההסבה המהודר ספון עץ כהה של מועדון הסקי, לוגמים מכוסות הויסקי שבידיהם וממתינים שדלתות חדר האוכל יפתחו לארוחת הערב. מלבדם היו בחדר רק עוד ארבעה גברים מבוגרים יותר, מכונסים סביב שולחן קלפים בפינה מרוחקת. שאר אורחי המועדון טרם ירדו, שהו עדיין בחדריהם, צוברים כוחות לאחר הפעילות הספורטיבית של הבוקר במדרונות המושלגים, לקראת המופע ומסיבת הריקודים הצפויות בהמשך הערב.
ארבעתם היו באמצע שנות העשרים שלהם והכירו לפני יומיים כאשר הגיעו לאתר הנופש החורפי; גלשו ביחד עוד מהבוקר הראשון והתוודעו בהפסקה בין הגלישות מסביב לכוס משקה חם בבית הקפה שבמרומי הפסגה. כעת, בערבו של היום השלישי באתר, הרגישו מספיק מקורבים כדי לפתוח בשיחות אישיות, ושיחות אישיות אצל בני גילם ומינם פירושן נשים וסקס.
הראשון שפתח את הסֶבֶב היה מארק, צעיר רחב כתפיים ושרירי:
"אתמול בלילה כבר זיינתי את הבלונדינית ארוכת הרגליים, זו בחליפת הסקי הירוקה המבריקה. איזו פצצת אנרגיה זו, התישה אותי לגמרי!" שני חבריו האחרים השמיעו השתתפות לגלגנית בצערו: "איזה מסכן!", " בפעם הבאה תקרא לנו ונבוא לעזרתך" .הוא פרץ בצחוק גס והאחרים הצטרפו. רק אנדי לא הגיב.
פיט, בחור בלונדיני ארוך ודק, בעל ארשת מעודנת, פתח בחיוך ביישני משהו: "אתמול אני עבדתי על סוזן, השחרחורת הקטנה בעלת החזה הגדול והפה החושני. היה לנו לילה רומנטי, שתינו שמפניה והקראתי לה שירי אהבה שכתבתי ותוך כדי גם התמזמזנו קצת. הלילה אני אבקיע על בטוח, את הקרקע כבר הכנתי", והוא הבזיק שוב את חיוכו שובה הלב. מארק, שישב לשמאלו, טפח לו על השכם: "לחיי הלילה הבא עלינו לטובה!" והם השיקו כוסותיהם ולגמו.
הנרי, בתורו, הפתיע: "אני חברים, תפוס, יש לי חברה מזה שנתיים ואני גבר נאמן" הודיע בטון רציני. מארק הגיב בהשתתפות בצער: "שפוט המסכן!", אך הנרי מיהר להוסיף: "אלא אם כן...שתי התאומות הזהות שרקדו איתי אתמול יגלו נדיבות כלפי. תמיד פינטזתי על תאומות ולא יצא לי, אז אולי הפעם, אם יתמזל מזלי...באופן יוצא מן הכלל אחרוג מנאמנותי". מקהלת הצחוק התחדשה, ואז המבטים הופנו לכוונו של אנדי. מארק היה זה ששאל:
" אתה שקט מאד, לא הוצאת מילה מהפה. ספר מה הספקת להעלות בחכתך." אנדי חייך ושתק והנרי הקניט אותו: "מים שקטים חודרים עמוק. נו, תשפוך, תשפוך, כולנו כבר שפכנו את ליבנו!" קרץ לעברו.
אנדי בחן את שלושת רעיו החדשים, חיוך נבוך/מסתורי הבליח על שפתיו ואז פלט :
"תחזיקו חזק! אתם מחזיקים? לא למצמץ!...אני בתול!"
אבל הם מצמצו. ואחרי התדהמה נדרשו דברי הסבר. ואנדי שפך את הלב בפניהם. הוא סיפר על העדר בטחון עצמי בחברת המין הנשי, על תסכוליו בנוגע להופעתו החיצונית, על כך שלא הייתה לו חברה מאז שנות התיכון שאז לא היה יותר מחברות תמימה. ואחר-כך, איכשהו, גם כשכבר קרה והגיע עם בחורה למצב רומנטי אינטימי, לא העז ללכת הלאה מעבר לקצת נשיקות וחיבוקים. חשש שמא לא פירש נכון את המצב, פחד מדחייה, דמוי עצמי נמוך – כל אלה ביחד הביאו אותו למצב הזה שבגיל 24 הוא עדיין בתול.
אנשים נוספים נכנסו לחדר והשיחה נקטעה. כעבור שעה קלה האורחים הוזמנו לחדר האוכל וארבעת הבחורים קמו והצטרפו לסועדים.
השמועה פשטה מהר יותר משריפה בשדה קוצים. מי היה הראשון מהשלושה שפתח את הפה, אנדי לא גילה. אבל במהלך מסיבת הריקודים, כשעמד מהצד וסקר את הרוקדים, הרגיש במבטים נשיים הנשלחים לעברו בחיוך מסוים. הראשונה שניגשה אליו הייתה דווקא סוזן, אותה שחרחורת חושנית שפיט בנה עליה ללילה הזה. היא הזמינה אותו לרקוד ואנדי הוכיח שלרקוד הוא דווקא יודע. הוא המשיך להרקיד עוד בנות רבות במהלך הערב וידידיו שיגרו לעברו מדי פעם קריצות ורמזים שקופים. בשלב מסוים לא ראו אותו יותר באולם . פיט גם לא הצליח למצוא את סוזן, אך התנחם בהמשך בזרועות אחרות.
למחרת ניסו הבחורים לדלות אינפורמציה מפיו של אנדי, אך הוא החריש וחייך את חיוכו, כך שהם לא היו סגורים לגבי התוצאה. רק בערב , באולם הריקודים, השמועה עשתה לה כנפיים בקרב הבנות שהתלמיד הנבוך וההססן התעלה על עצמו בידיה של מורה מיומנת והוכיח שיש לו את כל הכישורים הדרושים ופוטנציאל רב. רעיו לא הרבו לראותו גם בערב השני, ויחד איתו נעלמו הפעם התאומות הזהות, למגינת ליבו של הנרי התפוס והנאמן.
בשלושת הימים האחרונים לשהייתם באתר התקררו במקצת היחסים בין אנדי לבין שלושת האחרים, אך הוא מצידו היה עסוק מכדי לתת את דעתו על כך יתר על המידה. הם נפרדו ממנו בלחיצת יד מנומסת אך נעדרת חמימות משהו.
אנדי שב לעירו ולאחר יום מנוחה נוסף חזר לעמל יומו, חולם כבר על החופשה הבאה. באותו ערב, יצא לפגוש את סטיב, חברו הטוב ולספר לו על חופשתו. הוא דווח לו על השיפור הגדול שחל בביצועיו במסלול הגלישה.
"וחוץ מזה" שאל סטייב חסר הסבלנות, "יצא לך משהו נוסף בחופשה הזו?"
אנדי חייך את חיוכו הנבוך/מסתורי וסטייב הוסיף לשאול: "השתמשת בקטע שלך?"
"בחייך!" התפרץ אנדי, "אתה יודע איזה חתיכים אתלטיים ומלאיים בכסף היו שם? לולא הקטע שלי, מי בכלל הייתה יורקת לעברי? אבל ככה השכבתי חמישה לילות רצופים את היפות בבנות המועדון! ! אחלה קטע זה!"
