אינטימיות

להיות לך אם ואחות... ואשת חיק ואוייבת וידידת נפש ורודנית חסרת לב, ותמימה וקדושה וקדשה ומאוסה ומהוסה, ואוהבת ושונאת וקרואה ובלתי-קרואה, ותמיד ראויה, לעד ראויה.

להיות לך לאכזבה ולתקווה ולאור ולחשיכה ולברירה, ובלית ברירה להיות הצער בקצות נפשך והסערה תחת ציפורניך, והאטימות והסבל והרוע והתמיהה והתביעה לשלום בינך ובינך.

להיות לך עם וקהילה ובדידות ופרישות ודאבה ונהרה, להיות שם ולעולם לא להידחק אל הפינה או לדחוק אותך אליה; לעולם לא לפרוץ את חדרי הלב הנעולים ולא לתבוע מקום בעולם פנימי שלאיש אין בו דריסת רגל, לעמוד בסבלנות מחוץ לדלת ולחכות שתצא בזרועות פרושות כי הנני ועודני.

וכמה מעט דרוש לי בעולם, כמה מעט נחוץ לי בכדי להישאר לצידך כל עוד תזדקק לי, כל עוד אוכל לגרום לך אושר וזעם וכאב נפלא, ובריאה והרס ותיעוד אינסופי של רשת סבוכה אשר מחשבות נתפסות בה כבקורי עכביש. להיקלע אל עולמך בכוונה, בטעות, בנחישות, בתשישות, במהירות, אט-אט; לקלף שכבות ולהגיע אל הגחלים הלוחשות, אל הליבה הבוערת, אל התמיד והלעולם-לא, אל הכלום הפעור במרכזה של כל ברייה, הריק הפטפטני בין חלקיקי הנפש.

להיות ולעולם לא לידום.

להיות הכל ולעולם לא להתנצל או לקוות להיעשות לדבר-מה אחר, לעולם לא לבטל או לברוא, לשחק בקיים, להתעלות על עצמי ולחיות מתוך המציאות הזו.

לעולם לא לצפות לדבר-מה או להמתין שיתרחש, לעולם לא לחבל בחיבתי שלי.

להיות לך חומר ואנטי-חומר, לשרוף ולהשמיד וליצור ולהפיח חיים; לדעת ולא להניח, לעשות ולא לתכנן, ללכת ולעצור ולנוח וללכת שוב, ולא לנחש ולא לפרוע חובות ישנים... ולא ליצור חוקים ולא לכתוב אותם, ולנפץ את כל האמור לעיל ברגע נתון, וללכת הלאה מבלי לתהות על כך.

ולומר הן ולעולם לא לשלול, להיות אור ודעת ואושר ופליאה, ולתת ולקחת ולגנוב ולתת שוב, בסתר, מבלי שתדע כי אני מאחורי וילון הקטיפה, הידיים האלה שלי הן, האצבעות הנוגעות-לא נוגעות בקו השמיים ובעצם המהות, במי שהינך ואינך-

והינך אני.